שלום רב לבאי הפורום,

אני מקבלת פניות רבות של הורים ששואלים על הפניות ואבחונים שמוצעים להם בבית הספר. ילדים שמוצעת להם עזרה בבית הספר, כגון כיתה מקדמת, כיתה מיוחדת או שילוב, מופנים ע"י יועצות ופסיכולוגים לאבחונים. חשוב להתייחס לדברים הבאים:

1. אבחון בגן או בבית הספר אמנם אינו כרוך בתשלום;

2. כאשר האבחון נערך במערכת החינוך (בגן, בבית הספר, בשירות הפסיכולוגי, במועצה המקומית)  להורים אין אפשרות לבחור בבעל המקצוע המתאים להם, או בבעל המקצוע המתאים לילדם;

3. באבחון בבית הספר קיים סיכון של חשיפת נתונים אישיים (מנת משכל, בעיות רגשיות, הערכות מסוגים שונים) במערכת החינוך;

4. חשיפת נתונים אישיים במערכת החינוך היא פגיעה בזכויות הפרט של הילד, התלמיד.

5. המערכת אינה ערה להבדלים מהותיים בין כלי האבחון הנדרשים לאבחון ילד במערכת החינוך;

6. פסיכולוגים ויועצים האחראים על אבחון ילדים במערכת החינוך (יועצת ופסיכולוג בית הספר, השייכים ומחויבים לשרות הפסיכולוגי-ייעוצי של משרד החינוך) משתמשים לעתים קרובות בכלי-הערכה פסיכולוגיים, שאינם מתאימים לאיתור לקויי-למידה ואינם מבצעים אבחנה מבדלת ראוייה בין ליקויים שונים ומצבים הנגרמים ע"י ליקויי-למידה;

7. עיוות נתונים ועיוות אבחנה בבית הספר – גורר טעויות וקשיים לאורך זמן, במערכת החינוך ומחוצה-לה, וגם בהמשך הדרך כבוגר: אבחון שבוצע במסגרת בית הספר או מערכת החינוך דוחה כל אבחון אחר, מטעמים מובנים של המערכת;

8. המידע האישי הנדרש להתאמת תכנית טיפול, סיוע והתייחסות נאסף וממוצה באבחון לקויי-למידה. אבחון לקויי למידה מבצע אבחנה מבדלת בין ליקויים, מסביר מצב והשלכות ומספק אבחנה מקצועית על מצב התלמיד וצרכיו;

9. חשיבות האבחון המהימן – להורים ולתלמיד: כדי לדעת מהי האבחנה, מה מתאים וכיצד להיערך באופן ראשוני וכיצד ללוות ולתמוך בהמשך;

10. כאשר הורים ערים ומודעים למצבו של ילדם מבחינת האבחנה והצרכים – הם יכולים להפעיל שיקול-דעת, להחליט לאן הם מעוניינים לפנות, לבחור בתכנית התמודדות מתאימה ובהשלמת מידע הנדרשת ע"י מערכת החינוך.

11. הורים הם בעלי זכויות אזרח במדינה: מותר להם לבחור, להחליט, להתנגד, להסכים להפנייה, ייעוץ, טיפול המוצעים ע"י גורמים בבית הספר. בראש ובראשונה הורים מחוייבים לשמור על זכויות ילדם: אם נדרש מבחן, טיפול או הפנייה למסגרת שאינה מתאימה להם ואינה ראוייה לילדם עפ"י הרגשתם, מותר להם להתנגד, להיאבק, להביע אי-הסכמה.

12. כוונת הגורמים המפנים בבתי הספר – בדרך כלל טובה: הם מעוניינים שלתלמיד יימצא סיוע הולם. האמצעים והכלים: הדרך, ההפנייה, ההחלטה והשיקולים הם לעתים בכורח נסיבות במערכת ובהתאם להחלטות של בעלי-עניין ונושאי-תפקידים במערכת.

13. מכל מקום: אם אין אפשרות לברור ולבחור אבחון לקויי למידה שמבוצע באופן פרטי – יש לבצע במערכת רק אבחון דידקטי, שמבוצע בידי מאבחן דידקטי ובשום אופן לא אבחון פסיכולוגי, ולא אבחון דידקטי שמבוצע בידי פסיכולוג.

14. אבחון דידקטי במכללות למורים: יש אפשרות לבצע אבחון דידקטי באופן פרטי ובמחיר סביר במכללות למורים ברחבי הארץ. היות שהמכללות מפיקות מכך רווח כספי – יש נטייה במכללות מסויימות להציע (ואף לחייב, כך שמעתי) לבצע שם גם אבחון פסיכולוגי. מכך כדאי להיזהר: יש לבצע אבחון דידקטי, ולבדוק אחר-כך מה דרוש ומה מומלץ.

15. אף פעם לא כדאי להיכנע לדרישות המערכת, המלצת יועצות ופסיכולוגים, הצעת מכללות לערוך "אבחון פסיכודידקטי". זוהי "עסקת חבילה", לא מומלצת, שעלולה להזיק מאוד מעצם היותה יציר-כלאיים של בעלי-עניין במערכת ומחוצה-לה, פסיכולוגים שלא הוכשרו לאבחן לקויי-למידה ומשתמשים בכלי-אבחון שאינם מתאימים ללקויי-למידה. דיון מפורט והבהרות על אבחון לקויי למידה בארץ, באתר, במאמר:
http://www.ntt.co.il/sites/noya a/page29.html?

כאשר המערכת דורשת אבחון פסיכולוגי:

אם המערכת דורשת אבחון פסיכולוגי - יש בכך משום פגיעה בזכויות הפרט. הורים ובוגרים יכולים להיאבק - או להתפשר, ולהחליט מה יעשו ואל מי ייפנו. כל מאבחן רשאי להמליץ על כל דרך בחינה, ורק מאבחן יכול להמליץ על דרכי היבחנות. אם המערכת דורשת "אישור של פסיכולוג" במצבים מסויימים, צריך לדעת היטב במה מדובר ומה התהליך המומלץ. אני משערת כי כל מאבחן לקויי-למידה ממליץ על אבחון פסיכולוגי, כאשר הוא נדרש. על כך אפשר לדעת בתהליך האבחון, וכדאי מאוד להיזהר מ"עסקת חבילה" בדמות אבחון פסיכודידקטי, אשר מתקיים  לעתים קרובות במחיר הפגיעה בזכויות הפרט של נבדקים לקויי-למידה.

 בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

מוכנות לכיתה א':

שלום רב,

ברוכה הבאה אלינו. אני מקבלת פניות רבות מסוג זה, של הורים שמחליטים או נוטים להחליט על-פי מידע חלקי ובעלי מקצוע שמספקים התרשמות שטחית. חשוב לי להדגיש: ילד בן שש לא תמיד מתאים לכיתה א'. לכן, טווח הגיל הוא 6-7 שנים. ילדים שבמהלך התפתחותם אותר אצלם קושי – כגון עיכוב בהתפתחות השפה, עיכוב בהתפתחות הדיבור, עיכוב בהתפתחות המוטורית, תסמינים של ליקויי קשב עם או ללא פעלתנות-יתר הם (כמעט) תמיד ילדים לקויי-למידה, ולא מתאימים להגדרה הנצחית והמעוותת של "בשלות מאוחרת". הילדים הללו מפיקים תועלת רבה אם לא ממהרים להעלות אותם לכיתה א'. אמנם, נכון את שואלת (וקובעת, לצערי) - שנה נוספת בגן לא פותרת את הבעייה, אבל: שנה נוספת בגן היא מצויינת אם במהלך השנה הזו יש אבחון ראוי, הכנה אישית, שמתייחסת לילד ולתיפקוד שלו באופן אישי, לממצאי אבחון ליקויים וכישורים מהימן ומפורט (ולא לאבחון פסיכולוגי, התרשמות של קלינאית תקשורת או תחושות של אחרים). מי שיכול לקבוע בוודאות התאמה ובשלות לכיתה א' הוא (לדעתי – לא רופא, ובמקרים רבים מאוד לא פסיכולוג, כך לדעתי, אלא רק) מאבחן מומחה ללקויי-למידה. אבל – יש מגוון דעות מבלבל בין המומחים הללו, משום שלא כולם הוכשרו להיות מאבחנים מומחים וחלק ניכר מהם הוכשר להיות מאבחן קריאה. בשל-כך, לא הוכשרו לאבחן בגיל הרך, לא כולם הוכשרו לערוך אבחנה מבדלת ולא כולם יכולים לספק הליך אבחון מהימן, ונורא מכך – מרביתם הוכשרו בהכשרה חלקית שעיקרה "אבחון דידקטי" שמתחיל תהליםך בדיקת קריאה בגיל 7:6 ולא אבחון ליקויי למידה. הרבה מאוד ניתן לעשות בגיל הרך, דרושה מומחיות מתאימה, מומלצים הורים שבודקים את הנושא לעומק. החלטות פזיזות עפ"י התרשמות בעלי מקצוע שלא הוכשרו לכך, או בעלי מקצוע שמשתמשים בכלים שלדעתי אינם מתאימים לאבחון ליקויי-למידה מהווים בעייה ואת המצב לא ניתן "להשיב לקדמותו" אחרי הנזק שנגרם. הכנה לכיתה א' מבלי שיש איתור ליקויים ספציפי – אינה אלא דשדוש, חוות דעת של קלינאית תקשורת שאבחנה "בעיות שליפה" והורים שנוטים להתייחס לבעיות שמקורן התפתחותי כאל בעיות זמניות שהבשלה בסופן – אינם מבצעים החלטות נכונות בדרך אל בית הספר.

אני מציעה לך לשקול ייעוץ אישי המבוסס על היכרות ולא להיחפז בהחלטה.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום

שלום רב לבאי הפורום,

ברוכים הבאים אלינו.

גישה "חדשה" הונחתה ע"י המערכת - וזרתה בלבול רב: מורים יחליטו, תלמידים "יקבלו" או "יקחו מהם" התאמות שהיו זכותם בעבר. הכל כבר נכתב - אבל המערכת מתנהלת כאילו כלום לא קרה: אף אחד לא רוצה לקבל עליו את האחריות: יועצות, מורות, הורים - כולם בצדק רב. אבל - יש הרבה לעשות ולהכין את מי שמתקשה, והדברים צריכים להתחיל בבית: ההורים צריכים להבין את הקושי, ההורים צריכים להבין את מקור הקושי, התלמידים צריכים ללמוד איך להתמודד עם הקשיים, במי להיעזר, ולמה לשאוף. אף אחד לא רוצה שיהיו לו קשיים, ומי שמתקשה - מגיעה לו עזרה. הוא זכאי לקבל עזרה, תמיכה, הבנה, קידום, ולהיבחן בתנאים שבהם יוכל לממש את עמלו, את יכלתו, את השקעתו. הגיעו אלי פניות משרות פסיכולוגי, שהפסיכולוגים שיושבים שם זקוקים להדרכה, להנחייה, להבנה של המושגים: "דיסלקסיה", "דיסקלקוליה", מה הקשר של כל אלה לליקויי-קשב, מה אפשר לעשות בנושא ההתאמות - כי את זה הפסיכולוגים הפונים לא למדו. היתה אמנם כוונה ורצון טוב ונסיון ללמוד את כל הנושא הזה בשעה, או שעה וחצי של הרצאה. הנסיון הזה נגדע בעודו ובאיבו, בגישוש. ואני שואלת: האמנם? עד היום לא למדו במערכת האקדמית שפסיכולוגים צריכים ללמוד, לדעת, להבין, את הנושא הרחב של ליקויי למידה באופן מעמיק, כדי להיות בקיאים בתהליך ובכלי האבחון ולא להסתמך על כלי-אבחון שאינם מתאימים לאיתור ליקויי למידה ולמצע-המלצות טוב לקידום? ועד היום כל מה שנראה בשדה הבעייתי הזה הוא שהפסיכולוגים נלחמים על מעמדם כדי "לקבוע" ולא כדי לדעת...כך, ממקורות שונים, בהתכנסויות, בוועדות ובמקומות שבהם התקיימו דיונים בנושא ה"התאמות". והתוצאות - מה שכולנו רואים: מערכת מבולבלת, נבוכה, ילדים קטנים שאין להם זכות להישמע באופן שבו הם מסוגלים לממש את יכלתם, תלמידים מתבגרים שאין להם זכות ליהנות מנקודת-התחלה ראוייה, אבל הפרטים שלהם חשופים במערכת, בגלל אבחון פסיכולוגי. וגננות והמורים, בל נשכח: עליהם להתמודד עם שלושים וארבעים תלמידים בגן, בכיתה, מן הגן ועד לבית הספר התיכון ומסיבת הסיום... מי יכול ללמוד כך? מי יכול להתקדם כך? ומי המופיעים הקבועים בתקשורת שמטילים את האשמה על תלמידים מתקשים שהזכויות אינן עמם עוד. ומה חשוב? מה שנותר: הורים שיזמו אבחון ראוי, יקבלו מן המאבחן תכנית התמודדות מקדמת ויממשו את מה שניתן כך, שילדיהם לא ישבו ויצפו ש"יתנו להם", אלא ילמדו לעשות את שלהם, לפני שהם יוצאים למאבקים. יש מה לעשות בהכנה, בהטרמה, בקידום, בלימוד שיכין את התלמידים לבאות, וילמד אותם להתמודד עם הקשיים ולא לצפות שהמערכת "תיתן", כי כבר ראינו שזו לא נותנת, לא מזכה ולא מאפשרת, וכן, כן, כן מערימה קשיים. ואזלת-יד שנעוצה בקידום אינטרסים של בעלי מקצוע ובעלי עניין. מה חבל.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור
מאבחנת ומטפלת מומחית בלקויי-למידה
דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית – חינוך מיוחד

טיפול מוקדם, חיוני ויעיל וגיל קריטי:


שלום רב לבאי הפורום,

ברוכים הבאים אלינו. לצערי – פונים אלי הורים רבים שמתלוננים על קביעה של רופא התפתחותי, גננת, פסיכולוג או קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק או מורה להוראה מתקנת, שקבעו, מתוך היכרות עם ילדם בן השלוש או בן הארבע, שהילד-ה מתאימ-ה לגן מיוחד.

ואמנם, קביעה כזו מערערת את בטחונם של ההורים, שמתגייסים מיד להגן על ילדם ןלשמור שלא יגיע אל החינוך המיוחד אבל גם מעידה על קושי שאובחן וחשוב להבין אותו ולטפל בילד.

מכל מקום, חשוב מאוד שההורים יבינו את האבחנה, את היכולת לעומת הקשיים שנראו למי שבדקו את הילד, ובעיקר – את הפרוגנוזה: את הצפי, את החיזוי.

טיפולים, התערבות, עבודה פרטנית, שלא נעשו מוקדם – תמיד, אמנם, יכולים להיות יעילים וטובים, אבל האיכות של טיפול מוקדם, של התערבות מוקדמת כדי לעזור לקדם את הילד, יעילה מכולם באיכותה, באפשרויות שהיא פותחת ובעצם ההתמודדות.

יש מקרים, והם לא מעטים, שהדרך של הילד או הילדה אל ה"חינוך הרגיל", כאשר הם נבדקים בתקופת הילדות הרכה שלהם, היא טובה יותר ומבטיחה יותר, כאשר הם מתחילים לקבל טיפול מוקדם, ומופנים לגן שמספר הילדים בו קטן, והגננת בעלת הכשרה מיוחדת ויודעת כיצד לקדם אותם. ילד מתקשה, ואפילו כשהוא מוגדר כמי שקשייו "קלים", לא יכול להתמודד בהצלחה עם מסגרת שבה מספר הילדים גדול, והגננת צריכה להוביל שלושים ילדים ויותר. גם סייעת נוספת לא תקדם את הילד הזה. הוא לא ילמד לפתח יהתנהגות חברתית, יחסי-חברות עם בני גילו, לא ילמד כראוי תכנים שמתאימים לגילו, ויהיה עסוק בהישרדות שעלולה להוליד קשיים אחרים.

ועוד נושא, חשוב מאוד: הטיפולים שניתנים בגן המיוחד אינם מספיקים כדי לקדם ילד מתקשה, ברור וידוע שהמערכת לא מספקת את כל הדרוש וההורים צריכים לחפש אפשרויות להעמקת הטיפולים בשעות שלאחר הגן, אבל: הצפה בטיפולים מחד גיסא וגן רגיל וטיפולים פרטיים מאידך - אינם פתרון מתאים לכל-אחד.

הורים שיודעים ומבינים את ההסבר של האבחנה שקיבלו, שיודעים כיצד לקדם את הילד וכיצד להתמודד עם הצרכים שלו ולספק לו את הדרוש ולא רק את מה שמספקת המערכת - הם בעלי סיכויים טובים יותר להבטיח את עתידו של ילדם. 

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

שלום רב,

ברוכה הבאה אלינו. ליקויי למידה, בכל הווייתם ובכל הגדרה מקצועית - הם "מורכבים". בדרך-כלל אין מצב של ליקוי למידה אחד, אבל יש מצב של בדיקה ואבחנה לא מפורטת ולא מקצועית, שנוקטת הגדרת "דיסגרפיה", "דיסלקסיה", "הפרעת קשב", ולא מתייחסים לממצאים אחרים ולנתונים שהושגו בתהליך אבחון מהימן. במערכת החינוך הדברים נקבעים עפ"י מנת-משכל והתנהגות, ובדרך-כלל מי שקובעים את ההגדרות - קובעים אותן עפ"י אינטרס (עניין) שלהם - או של המערכת, כגון - מה המערכת יכולה להגדיר או לממש באמצעות מסגרת מתאימה והפנייה ראוייה כך (איפה יש כיתה מתאימה), שהמערכת לא תיפגע והילד והוריו לא יוכלו לבוא בטענות. אז "מורכבים", היא בדרך כלל כדי להבטיח את הגיבוי, ויותר מכך - זו לא הגדרה מספקת, אבל יש בה רמז ש"זה לא סתם ליקויי-למידה, אלא יש לצפות גם לקשיים אחרים,

 ובדרך כלל, לדעתי, התנהגותיים". כך, לדעתי, כאמור.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום

מאבחת מומחית לחינוך מיוחד, אבחנה מבדלת, ליקויי-למידה 

שלום רב לבאי הפורום,

ברוכים הבאים אלינו. שוב ושוב אני מקבלת פניות של הורים שנתנו את הסכמתם לאבחון של פסיכולוג הגן או פסיכולוג בית הספר ואינם מסכימים עם האבחנה, הממצאים והמסקנות שהתקבלו באבחון. ואמנם, כבר מזמן אני טוענת וחוזרת ומזהירה: אבחון שמתבצע במערכת "יושב שם" מבלי שניתן יהיה לשנות אותו את האבחנה שהוא נושא. התלמיד - מופנה למסגרת, מקבל סיוע - בהתאם למסקנות האבחון שלא הותאם לו ולא מתאים לדעת ההורים. מסיבה זו - מומלץ לא להסכים לבצע אבחונים במערכת. ומכיוון שבמערכת הפניית התלמידים, מן הגן ועד לבית הספר התיכון, מסתמכת על מנת משכל שמושגת באבחון פסיכולוגי - חשוב מאוד שהורים יידעו את הנזק שאבחון כזה ודרך כזו עלולים לגרום לתלמידים לקויי-למידה שהאבחון הפסיכולוגי אינו מותאם להם. יש דרכים אחרות, מתאימות ומותאמות לתלמידים לקויי-למידה והכתובת לכך היא מאבחן מומחה ללקויי-למידה, שלמד והוכשר והתנסה ויודע לבצע מבחנים מיוחדים שלכך יועדו. המבחנים הללו מוכרים בעולם, באוניברסיטאות, בבתי הספר התיכוניים, בבתי הספר היסודיים, בגנים. בארץ ממשיכים לקבוע חיים ועתיד על סמך מנת-משכל שמושגת באמצעות כלים ותנאים שאינם מתאימים לילדים ובוגרים שיש להם ליקויי-שפה, ליקויים גרפומוטוריים (כתיבה), ליקויי-קריאה, קשיים בלימודי חשבון-מתימטיקה הנובעים מליקויי למידה כלשהם (דיסקלקוליה וליקויים אחרים, כי לא רק דיסקלקוליה גורמת קשיים בלימוד חשבון),ליקויי קשב, ליקויים בכישורים החברתיים וילדים על הרצף האוטיסטי. כל אלה זקוקים למבחנים ייחודיים שהותאמו לאתר ליקויים ולבצע אבחנה מבדלת, כדי לדעת מה הליקויים, מה מקורם, ואיזו תכנית לימוד וקידום חברתי מתאימה להם. לא מתאים להם להראות את יכלתם באבחון פסיכולוגי, ולא מתאים להורים לבצע אבחון כלשהו בתוך מערכת החינוך, אם מגמתה, ההפניות שהיא מספקת והשרותים שהיא מתאימה נעשים באופן בלתי מהימן מבחינה מקצוענית. עכשיו, הורים רבים אינם יודעים את נפשם ואת דרכם, משום שהסכימו בתמימות שיבוצע אבחון פסיכולוגי להערכת היכולת של ילדם, ויותר מכך - האבחון נעשה במסגרת מערכת החינוך (או המועצה המקומית) ומשם - קשה מאוד להשיבכ את הדברים לקדמותם. אין אפשרות "למחוק את האבחון", וגם כששמעתי שפסיכולוג הציע לא להכניס את דוח האבחון החתום על-ידו וע"י מנהלת השרות לתיקו של התלמיד - ולהשמיד אותו, לא האמנתי.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

סדנה למורים לתלמידים בעלי צרכים מיוחדים:

מפגשים בקבוצה קטנה של שישה אנשים

בתל-אביב

מפגש ראשון - חינם 

פרטים ותיאום טלפוני בלבד: 03-5248624 

 בברכה,

ד"ר נויה ספקטור 

 שלום רב,

סדנה להורים לתלמידים לקויי-למידה:

מפגשים בקבוצות קטנות של שישה אנשים

בתל-אביב

מפגש ראשון חינם

פרטים ותיאום טלפוני בלבד: 03-5248624

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור 

שלום
בתי בת 8 עם עיכוב התפתחותי ניכר,לומדת בחינוך מיוחד בבית ספר תקשורתי אך עדיין אינה יודעת לקרוא ואינה מזהה את האותיות. אני מעוניינת מאד לקדם אותה. שאלתי היא: האם קיימת איזו שיטת לימוד לילדים כמוה?

 שלום רב,

ברוכה הבאה אלינו.

עיכוב התפתחותי הוא מושג כללי שמתאים לגיל הרך ולא לגיל 8. אבל, היום מדובר, כפי שאני מבינה מדברייך, בילדה שהופנתה לבית ספר של החינוך המיוחד, משום שיש לה קשיים שאינם מאפשרים לה להתקדם בבית ספר רגיל, מבלי שאת יודעת להגדיר את מקורם ואת השלכותיהם. זה מצב שיש בו סיכון, כי כך נעשות טעויות בנסיונות מתסכלים ומקשים. הקשיים הראו את מקורם בעבר, בעיכוב התפתחותי, וזו היתה הגדרת מצב ולא אבחנה. היום ילדתך זקוקה לאבחנה ולתכנית אישית וקידום פרטני. את צריכה לדעת שילדה שזקוקה להתאמה אישית של תכנית לימודים, זקוקה גם לתכנית אישית של לימוד קריאה. יש מליוני חוברות, אבל עבודה בחוברת אינה מלמדת לקרוא. יש צורך במורה שתוכל לבנות לה שיטה תפורה על-פי הקשיים שלה, ובשום אופן לא לנסות כל פעם חוברת באופן חובבני. המורה היתה צריכה לדעת לעשות זאת, לו היתה לה אפשרות לקבל מידע מעמיק על התיפקוד, מלבד אבחון פסיכולוגי שמציין רק מנת משכל והשערות שנובעות מתיפקוד במבחן פסיכולוגי. לצערי, אם הדברים נעשו בדרך המקובלת, הילדה הופנתה לבית ספר לחינוך מיוחד עפ"י אבחון פסיכולוגי, מבלי שנערך לה אבחון שיאפשר איתור של הליקויים והתאמת תכנית התמודדות אישית וייתכן אף ובכיתתה המיוחדת מלמדים קריאה בשיטה אחת ובחוברת זהה לכולם. כשלא ברורה סיבת העיכוב ולא ברורות ההשלכות, בגיל הרך מאוד, מגדירים "עיכוב התפתחותי". זוהי הגדרה רפואית-ראשונית. בהמשך צריך לדעת מהי ההגדרה, מה האבחנה ומה ההשלכות. למשל, חשוב לדעת איזה סוג של ליקוי קריאה, איזה סוג של דיסלקסיה מקשה על בתך, כדי לדעת כיצד ללמד אותה לקרוא. חשוב לי מאוד להסביר כי לא מומלץ, מאוד לא מומלץ, לנסות שיטה כזו או אחרת לפני שעורכים אבחון לקויי-למידה מעמיק שיכול לאתר את הליקויים, לערוך אבחנה מבדלת, להסביר להורים ולמורים בדיוק מה מרכיב את הקשיים שלה וכיצד צריכה להיות מורכבת תכנית עבודה מקדמת. ועוד - אי אפשר לדרוש מבית הספר לעבוד בשיטה שאינה ידועה או מקובלת שם, אבל צריך גם לדאוג שמה שמלמדים את הילד באופן פרטי לא פוגם בלימודי בית הספר שלה. ואמנם, יש לי שיטה מיוחדת לילדים מתקשים, אבל אני לא ממליצה עליה ללא אבחון, ללא היכרות אישית וללא הדרכה אישית למי שמלמד בשיטתי, מהסיבה הפשוטה: עד-כמה שתהיה ייחודית וטובה, "שיטה" לא יכולה להתאים לכולם, ולכן חשוב שמי שמלמד ומוביל אותה יהיה אחראי וגמיש ויתאים אותה לתלמידיו.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

שלום רב לבאי הפורום,

ברוכים הבאים אלינו. הבוקר פורסמה בעתון הארץ כתבה של מנהלת בית ספר, דרורית נדר, בעקבות החלטה של בית המשפט לאשר את קביעת משרד החינוך שמורים יהיו אחראים על איתור, אבחון והענקת התאמות לתלמידים לקויי-למידה. המורים והיועצים שהגישו תביעה משפטית מול החלטה זו, הובסו.

הנה הקישור לכתבה: