תגובה להודעה
נושא ההודעה:
כינוי:
תוכן ההודעה:	<div align="right" dir="rtl" style="color:#000000; font-size:12px"></div>
תיאור הקישור:
כתובת הקישור:
תיאור הקישור השני:
כתובת הקישור השני:
העלאת קובץ:	קבצים מותרים: JPEG, GIF, PNG, ZIP, RAR
לחץ על התיבה 'אני לא רובוט' כדי לשלוח את ההודעה
סגור תגובה

שלום רב לבאי הפורום,

ברוכים הבאים אלינו.

הנה קישור למאמר על כתיבה וליקויי כתיבה, מדף המאמרים שבאתר.

 

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

קישור מצורף: כתיבה וליקויי כתיבה
 

שלום רב לבאי הפורום,

ברוכים הבאים אלינו.

בימים אלה, כאשר הורים מאויימים להיחשב פורעי-חוק אם ירשמו את ילדם בן השלוש לגן פרטי, חשוב לרענן וללמוד על הצרכים ה"גניים" של ילד בן שלוש.

ילדה וילד בגיל שלוש צריכים לקבל התייחסות אישית, פרטנית, היכרות מעמיקה ואפשרות מעקב של הגננת. הגננת צריכה להיות אחראית על כל אחד מילדי הקבוצה שלה, להכיר היטב את הצרכים האישיים, את היכולת, לדעת כיצד להתייחס, כיצד לקדם, כיצד להיות וכיצד ללמד: שירים, לספר סיפורים, לשאול ולהשיב על שאלות, ליצור אווירה שקטה, חמימה, מאפשרת, לא מאיימת, ולפקח על היחסים החברתיים המתהווים. גננת כזו צריכה לדעת כיצד להוביל ילד מתקשה, כיצד לאפשר לילדים להתחבר, לשמור על החברות שלהם, לפתח יחסים של משחק וגם של השתוללות, ללמד גבולות ברוח טובה ולאפשר להפנים את האווירה וליישם יחסי חיברות ויצירה בקבוצה.

הקבוצה - בגיל שלוש, בגיל ארבע, חייבת להיות קטנה במספר הילדים. עשרה ילדים הם קבוצה גדולה אך אפשרית. יותר מזה - המסגרת הופכת לשמרטפות ללא אפשרות הבנה-קידום-סיוע-יחס אישי, פיתוח כישורים חברתיים.

כאשר הורים בוחרים גן, חשוב שיבדקו את הדברים וחשוב שתהיינה להם אפשרויות אחדות לבדיקה - כדי לבחור בגן המתאים לילדיהם. חוקר חינוך חובה אצלינו - עוות, והוא עתיד לפגוע עוד יותר בשנים הבאות, אם לא ישתנו הנהלים.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

 

 

האם מישהו יכול להפנות אותי למאמר או מקור מידע שמסביר על  הקשר בין אספרגר להפרעת קשב?
 

שלום רב,

 

ברוכה הבאה אלינו.

 

 

אוטיזם הוא תסמונת של הפרעת תקשורת חברתית, ויש לתסמונת הזו דרגות ותסמינים. יש תסמונות אחרות שחלק מן התסמינים שלהן חופפים לאוטיזם. הסיבה: מקור הליקויים התיפקודיים הוא מערכת העצבים המרכזית. כשיש ליקויי תיפקוד של מערכת העצבים המרכזית – יש קשת רחבה מאוד של תסמונות שיכולות להיווצר במהלך ההתפתחות והגדילה, ולא תמיד ניתן לערוך אבחנה מבדלת ראוייה בין התסמונת לבין התסמינים, בין התסמינים לבין התגובות. לכן, החשוב הוא לדעת להגדיר את המטרה. הקשר בין הפרעת קשב ואוטיזם הוא מקור הנוירולוגי. המסקנות צריכות להיות זהירות מאוד, ולכן השאלה – לשם מה דרושה לך האבחנה המבדלת.

 

הנה קישור למאמר על אבחנה מבדלתצ, שאולי יעזור לך להבין את התסמונות השונות ואופן האבחון המתאים:

 http://www.noya.co.il//page44.html?

 

ובנוסף, חשוב לי להדגיש: כאן בפורום, השאלות הן של המתארחים והתשובות הן שלי.

 

בברכה,

 

ד"ר נויה ספקטור

מאבחנת מומחית לאבחנה מבדלת

חינוך מיוחד, ליקויי למידה

 

 

שלום ד"ר ספקטור

מודה לך מאוד על המענה המהיר

אני סטודנטית לחינוך מיוחד לגיל הרך ואני מנסה להשיב לאמא על השאלה האם יש קשר בין אספרגר להפרעת קשב וריכוז. בנה מאובחן בהפרעת קשב ולא באספרגר אך היא רואה תסמינים של אוטיזם.

בתשובתי אליה, ארצה להסביר לה על כל תסמונת לחוד, הקשר ביניהם ואבחנה מבדלת .

תודה מראש

יעל  

 

שלוםרב,

 

ברוכה הבאה אלינו. לדעתי - טוב מאוד תעשי אם תפני את האם השואלת למי שאבחנה אותו, למאמר על אבחנה מבדלת שהפניתי אליו אותך, ולייעוץ עם גורם מקצועי לקבלת חוות דעת שנייה.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

 

עיכוב התפתחותי או איחור התפתחותי:

עיכוב התפתחותי הוא ציון עובדה: התינוק מראה התפתחות איטית. זוהי אינה אבחנה. במכונים רבים מציינים את העובדה הזו, מפרטים את תחומי העיכוב – או האיחור, וההורים מקבלים זאת כאבחנה. אבחנה צריכה לכלול את המצב בפירוט, כגון: 'עיכוב בהתפתחות הדיבור/בהתפתחות המוטורית/או חשד להפרעת קשב, כתוצאה מליקוי בתיפקוד מערכת העצבים המרכזית." ליקוי בתיפקוד מערכת העצבים המרכזית הוא אבחנה נוירולוגית. ליקוי כזה יכול להיות קטן, עם משמעות גדולה ולכן חשוב ביותר לדעת מוקדם, ככל שניתן, על מקור ההפרעה – כדי להתחיל בטיפול, ב"התערבות טיפולית" ולקדם את הילד. בשלבים מוקדמים, כשלא ידוע מקור הליקוי התיפקודי, נוהגים להתחיל בטיפולים, כדי לקדם את הילד בעוד הפנייה לבירור הרפואי-התפתחותי במהלך. לא תמיד ההורים מקבלים הסבר על מקור הקשיים, על החששות העולים במהלך הבדיקות. כשיש חששות, לפעמים מצויין חשש לאוטיזם, חשש להפרעת קשב. בסיכום – ההורים מקבלים דוח של המכון, סיכום חתום ע"י רופא ופסיכולוג, שם מוזכרת ההפרעה ושם יש גם אבחנה. בדרך-כלל זה כתוב באנגלית, וקורה שההורים לא קוראים, לא מודעים או לא מבינים את הכתוב. בדרך כלל לא כתוב שם בבירור ובאופן מובן אם הילד מראה תיפקוד שכלי תקין או נמוך, אלא מצויין מספר שההורים לא תמיד מבינים את משמעותו. בדרך כלל לא כתוב שם אם לילד יש ליקויי תיפקוד שמראים התפתחות אופיינית למצבי ליקויי-למידה, או ליקוי תפקודי אחר. אם כתוב – זה כתוב באנגלית, במשפט אבחנתי קצר. ההשלכות של האבחנה המוקדמת הזו פוגשות את ההורים במהלך החיים שאחר-כך, לפעמים בתוך מאבקים על רצונם לספק לילד חינוך "רגיל", לפעמים בתוך ספקות גדולים על דרכו של ילדם בהמשך.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום

דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית-חינוך מיוחד

מומחית לאבחנה מבדלת 

 

אבחון דידקטי ואבחון לקויי-למידה:

 

ליקויי למידה אינם ייחודיים ללמידה אקדמית. אמנם, במערכת החינוך שלנו מתייחסים לליקויים האקדמיים כגון דיסלקסיה (ליקוי קריאה ייחודי), דיסגרפיה (ליקוי כתיבה ייחודי), דיסקלקוליה (ליקוי ייחודי בחשיבה חשבונית) וליקויי קשב  וריכוז, אבל קיימים ליקויים בהתמצאות, ליקויים בקריאת המפה החברתית, ליקויי שפה ייחודיים ועוד.

 

אבחון פסיכולוגי  הוא כלי שאינו מתאים לאבחון לקויי-למידה: באבחון פסיכולוגי נקבע ציון משוקלל של מנת המשכל, ובמקרים רבים נבדקים לקויי-למידה אינם מממשים את הפוטנציאל (היכולת) האמיתי שלהם באבחון פסיכולוגי; תיפקוד של לקויי-למידה במבחנים פסיכולוגיים בדרך-כלל מראה אינטליגנציה נמוכה מן היכולת האמיתית שלהם;

 

אבחון פסיכודידקטי, כמו אבחון פסיכולוגי, תמיד נעשה בידי פסיכולוגים חינוכיים ובדרך-כלל  לא בידי מאבחנים מומחים ללקויי-למידה;

 

במערכת החינוך שלנו הונצח אבחון פסיכודידקטי כחותמת-גומי לאישור התאמות ללקויי-למידה. זוהי דרך פסולה, פוגעת, מסכנת, מונעת דרכים וסוגרת אפשרויות, מעוותת ומזיקה.

 

 

המאבחן המומחה ללקויי-למידה, בניגוד לפסיכולוג ובניגוד לרוב המאבחנים הדידקטיים, מעריך את הכישורים והיכולת בתחומי התיפקוד השונים ומספק אבחנה מבדלת בין ליקויים שונים ורמת תפקוד עפ"י מבחנים שהותאמו במיוחד לאוכלוסיות חריגות, והם בנויים ומיועדים לנבדקים בעלי קשיים שונים: נבדקים שיכולת הכתיבה והסימון שלהם לקוייה, נבדקים שיכולת ההתארגנות שלהם במגבלות זמן לקוייה, נבדקים שדיבורם משובש, נבדקים לקויי-שפה ודיבור, ואף נבדקים שאינם מדברים.

 

באבחון לקויי-למידה ניתן להבחין ולראות יכולת של נבדקים בעלי קשיים שונים: נבדק שאינו מדבר, נבדק שאינו מתבטא כהלכה, נבדק שמתקשה בחישובים מתימטיים, נבדק שאינו יכול לקרוא או לכתוב. התיפקוד מוערך, מבלי שמצבו המיוחד של הנבדק יפגע בנתונים האישיים שלו.

 

ליקויי-למידה נובעים מתקלות בתיפקוד מערכת העצבים המרכזית, וכאשר הם קיימים, הם מהווים מרכיב מרכזי במערכת התיפקוד. כאשר מאבחן אינו מתייחס למערכת התיפקוד כפי שהיא, מתעלם מליקויי הלמידה או אינו יודע עליהם, האבחנה אינה מהימנה, והמסקנות כמו הטיפול יכולים לגרום נזק, להוביל לשנים של דשדוש במקום, ולא להתייחס לקשיים היומיומיים, במקום התקדמות והתמודדות עם הקשיים האמיתיים.

 

מאבחן מומחה ללקויי-למידה הוא בעל הכשרה בינתחומית ובקיא באבחנה מבדלת.

 

מאבחן דידקטי הוא בדרך כלל מורה, (אם-כי, לצערי, לא בכל מקום בו מכשירים מאבחנים דידקטיים מחייבים בתעודת הוראה כתנאי-קבלה) שהוכשר לאבחן באמצעות אבחון ההישגים בקריאה, חשבון, אנגלית וכיו"ב. אבחונים דידקטיים מבוצעים רק אחרי תהליך הלימוד, לרוב בכיתה ב'. אמנם, מערכת החינוך התגאתה בזמנה באבחון לגיל הגן שפרסומו נעשה ברעש רב ובהשמצת כל הגורמים המאבחנים והמומחים בארץ, אבל הסתבר, עם הזמן,  שהנורמות בעייתיות והנושא הושתק . (עד לרעש הבא, בעידוד בעלי-העניין, יוצרי המבחן).

 

אבחון דידקטי הוא חלק מאבחון לקויי-למידה, והוא יציר מערכת החינוך וארגון "ניצן" במחוזותנו: זהו אבחון  שאמור  לספק נתונים לבניית תכנית מתאימה, אבל הסיכון הוא בהיותו  חלקי, ובהיותו נערך בידי מאבחנת שהכשרתה לעתים מוגבלת לעריכת האבחון ולא לקביעת אבחנה ואבחנה מבדלת. מסיבה זו, צורף האבחון הפסיכולוגי בזמנו, במרכזי "ניצן". זה, כשלעצמו, בעייתי, משום שאבחון פסיכולוגי לעיתים קרובות אינו מספק ממצאים מהימנים על התיפקוד האינטלקטואלי – מנת המשכל ((IQ, וילדים רבים במערכת החינוך מאובחנים כבעלי אינטליגנציה נמוכה מן היכולת האמיתית שלהם.

 

כאשר נערך אבחון לקויי-למידה בידי מאבחן מומחה – מתבצעת אבחנה מבדלת בין ליקויי-למידה לבין עצמם, בין ליקויי למידה לבין בעיות שמקורן שונה. במערכת החינוך ממשיכים לדרוש אבחון פסיכודידקטי, ולדעתי - ההורים צריכים לדעת כיצד להימנע מאבחנה שאינה מתבססת על איתור ליקויים ייחודיים ומפגיעה בזכויות הפרט של ילדם. הדרך המומלצת היא לבצע אבחון לקויי-למידה ולהתבסס על ההמלצות. אם ההמלצות כוללות אבחון פסיכולוגי – חשוב לפנות לפסיכולוג ולהציג בפניו את דוח אבחון לקוי-למידה. אבחון לקויי-למידה מספק מידע חיוני מפורט וקריטי לגבי התיפקוד האקדמי והיומיומי שאינו קשור בבית הספר.

 בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום

מאבחנת מומחית ללקויי-למידה וחינוך מיוחד 

 

שלום רב

התבקשנו לעשות אבחון פסיכודידקטי

ולאחר קריאה באתר שלך אני מבינה שכדאי לעשות אבחון דידקטי (אבחון ליקויי למידה) אצל מומחה לכך.

ובנפרד  לבצע אבחון פסיכולוגי אצל פסיכולוג (כאשר הוא לפני רואה את תוצאות  האבחון לליקויי למידה שנעשה)

 

האם זה תקף לחטיבה שני האבחונים  הללו בנפרד לאבחון הפסיכודידקטי שדורשים?

 

האם הבנתי נכון?אשמח להבהרות

 

בברכה 

 

שלום רב,

ברוכה הבאה אלינו.. אין סיבה שבבית הספר לא יאשרו הפרדה בין אבחון דידקטי ואבחון פסיכולוגי, משום שהמערכת מסתפקת באבחון פסיכודידקטי. אבחון פסיכודידקטי לדעתי לא מספק את הדרוש כדי לדעת כיצד להעזור וכיצד להתמודד עם הקשיים אבחון פסיכודידקטי לדעתי הוא כחותמת גומי - כדי שבבית הספר יוכלו להשתמש בגיבוי של הפסיכולוג ולעזור לתלמיד עפ"י שיקוליהם. היום במערכת מגבים את בית הספר ולא מחייבים את צוות ההוראה לפעול עפ"י המלצות אבחון כלשהו, אלא על פי ראות עיניהם. כך, בחוזרי מנכ"ל ובהודעות של בתי ספר להורים ולמאבחנים. אני מתייחסת לדברים כך: התלמיד הוא זה ששדרוש לו אבחון ראוי ומהימן, ההורים הם אלה שצריכים לדעת כיצד לעזור לו, לכן אני ממליצה על מה שמקובל בעולם: אבחון לקויי-למידה, שהוא מעמיק ומקיף ומספק אבחנה ואיתור ליקויים, וכולל גם אבחון דידקטי, שהוא אבחון הישגים - ובדרך-כלל בארץ יש נורמות רק לאבחון קריאה דידקטי ולא לחשבון, מתימטיקה, אנגלית וכיו"ב. אם יתברר צורך באבחון פסיכולוגי בהמשך - חשוב יהיה מאוד שהפסיכולוג המאבחן יקבל לידיו אבחון לקויי-למידה מעמיק (ולא יסתפק באבחון דידקטי, ולא יבצע אבחון דידקטי, כי אבחון דידקטי בחלק גדול של המקרים לא מאתר ליקויים, אלא רק מציין קשיים). לכן, אם ההורים רוצים להבין מה יש לילדם וכיצד להתמודד עם הקשיים, אני ממליצה רק על אבחון לקויי-למידה ולהמשיך עפ"י המלצות האבחון. במערכת מכבדים בדרך כלל את האבחון, ויש שדורשים אבחון פסיכולוגי בנוסף. לא בהכרח עפ"י המלצות וצורך, אלא עפ"י הרגל  והנחיות של מי שקבעו את הדברים , חלקם הגדול לדעתי בעלי עניין. את כמובן יכולה לבחור בדרך שבית הספר מקבל חותמת גומי מראש, אבל לדעתי יש בכך סיכון גדול ואם תקראי את המאמרים באתר הבית תוכלי לראות שלדעתי אבחון פסיכודידקטי ואבחון פסיכולוגי פוגעים בזכויות הפרט ואינם מקדמים את ענייניו. בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום

מאבחנת ומטפלת מומחית בלקויי-למידה

דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית, חינוך מיוחד

 

לפי מה שהבנתי שכתבת. יש הבדל בין אבחון דידקטי לאבחון לקויי למידה.

שאלתי: א. מי עושה אבחון לקויי למידה? מה הכשרתו? האם מאבחן דידקטי יכול לעשות את זה?

ב. מתי להעדיף בכל זאת אבחון דידקטי? האם הגיל משנה? 

 

שלום לבאי הפורום,

ברוכים הבאים אלינו. נדהמתי לשמוע על מורה פרטית שהורתה לתלמיד שלה לא ליטול "ריטלין" בימים שהוא בא אליה לשעור, כי "אצלה תלמידים לא נוטלים ריטלין". המורה הזו מרשה לעצמה להתערב בתהליך הטיפול התרופתי, נותנת הוראות הנוגדות את ההתווייה הרפואית ומזיקה לנער שזקוק לטיפול. הנזק הוא במניעת שיפור הריכוז החיוני, בתפקיד שנטלה לעצמה, שהוא תפקיד של רופא ושיקול דעת של הורים. מוטב שאת דעתה תשמור למקומות שבם ישאלו אותה ואת הוראותיה תגביל לגבולותיה המקצועיים והפרטיים. אני מייעצת להורים שנתקלים במורה דעתנית ומתערבת ליזום שיחת הבהרה על גבולות והתערבות, ואפילו התראה ודרישה לא להנחות את התלמיד אלא בתחומי מקצועה ועבודתה עמו, וגם זאת, באמצעות ובמעורבות של ההורים. אין לדברים הללו קשר לוויכוח שיכול להתקיים בין גורמים שונים על יעילות וצורך בטיפול כזה או אחר.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור,מנהלת הפורום 

 

שלום רב לבאי הפורום,

ברוכים הבאים אלינו. בימים האחרונים אני מקבלת פניות רבות ל"אבחון דחוף". מדובר בילדים בני 7 או 8, שההורים אצים לחפש להם "אבחון דחוף", בדרישת בית הספר. למה דחוף? "כי כך אמרו בבית הספר, כדי שהילד יקבל עזרה". ובכן: בבתי הספר מנסים לגייס סיוע עבור הילדים המתקשים. עליהם להפנות את הילד, עם אבחון, לוועדת שילוב, שממהרת לשלוח את האבחון לוועדות במערכת החינוך, כדי שיאשרו לבית הספר שעות-סיוע. ההורים חוששים, שכפי שנאמר להם במקרים רבים, הילד לא יקבל עזרה אם לא ימהרו להביא אבחון, רצים לחפש אבחון מהיר, "פסיכודידקטי", לא שמים לב מה כתוב באבחון, מוסרים אותו בבית הספר - ולהפתעם, בבית הספר המירו את בקשת העזרה בשעות מוקצבות - בנסיון להעביר את הילד לבית ספר של החינוך המיוחד. כך, שלוש אמהות נרעשות, בשיחת-טלפון... הנה נקודות חשובות לתזכורת:

1. הילד הוא של ההורים ולא של המערכת;

2. כל החלטה לגבי הילד - מחייבת הסכמה של ההורים;

3. אבחון פסיכודידקטי עלול לחשוף פרטים אישיים שאינם מכבדים את זכויות הפרט;

4. אבחון פסיכודידקטי לא תמיד מהימן בממצאיו, כאשר הנבדק מתקשה בגלל ליקויי-למידה;

5. לדעתי - כדאי להורים להיזהר, לברור בקפידה את האבחון שיאתר קשיים ומקורם ויועיל לילד, ולא כזה שיועיל ויספק את המערכת. לא תמיד אותו האבחון מספק את שני הגורמים, וההורים אינם "אובדי עצות" אם הם מכירים את הנושא ונערכים בהתאם;

6. מה ש"דחוף" למערכת ולבית הספר, לא בהכרח "דחוף" לילד. כדאי לחשוב בזהירות, לתכנן את הדרוש, למצוא את המתאים כדי לקדם את הילד.

 

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

 

שלום רב לבאי הפורום,

ברוכים הבאים אלינו. נדמה שלכולם יש הפרעת-קשב. מגישים בטלויזיה, מראיינים ברדיו, כתבים - כולם ממהרים להוציא את הנושא אל הפועל ולחוות את דעתם על הפרעת קשב ועל הטיפול בה, ומעידים על עצמם, כדוברים מתוך נסיון אישי. ואמנם, האבחנה מתרחבת. והשאלות: מה גורם לאנשים להכריז על עצמם הכרזות, לשתף את האומה בקשיים ובדרכם להתמודד עמם. אלא שפעמים רבות, המעיד על עצמו הוא כתב או מגיש בטלויזי, חשוף לעין צופים רבים ומכתיב התייחסות ועמדה אישית לילד קטן ונבוך ולאמו הלוחמת במערכת שלא סיפקה את הדרוש לבנה, כך לדעתה, כך לדעתו. בתוך התסבוכת הזו - הילד נפגע, כי הוא הופך דובר חסר-מילים וידע, חשוף לקהל צופים ששופט את התנהלותו הנבוכה וחובר לאם לוחמנית שאינה ערה לחשיפה המזיקה של ילדה ולחסר הגדול בידע שלה. כל-זאת, מתוך תחושת פגיעות עמוקה שהיא חשה כלפי המערכת. ומה אומר לה הכתב המלומד? "לי היו (ואין דבר כזה "היו". אם היו - קיימות גם היום) הפרעות קשב וההורים שלי התנגדו ל'ריטלין', וגם אני לא רציתי, ואתם רואים לאן הגעתי..." וחשוב כאן להדגיש: הילד הקטן הנבוך, שהופנה אל החינוך המיוחד ע"י מערכת שזו דרכה להציע עזרה לילד ולאם שלא מצאו את דרכם במערכת הרגילה ולא מצאו את הידע והכוחות והיכולת להתמודד עם מה שלא נראה להם מתאים לילד, ניזונים מהצלחתו של הכתב-המגיש ונהנים לחשוב שדרכו של כל מי שמתקשה ולא מסכים עם קבכיעות ודרישות במערכת - היא להילחם ולנצח. חבל. הילד ואמו ידעו לספר על בית ספר מצויין, עם מורים משכילים ותומכים, ו"רק הילדים לא מתאימים לילד הזה". אולי, ואולי לא. החשוב בסיפור הזה הוא לדעת שמהופעה שטחית בטלויזיה אפשר רק להינזק, ולא לנצח. חבל שהמגישים, העורכים והכתבים משתפים פעולה ודוחקים בילדים והורים לחשוף את הקשיים שלהם ולא לדעת כיצד לפתור אותם.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

 

ברוכים הבאים אלינו.

במוסף "הארץ" מיום 28.11.2014, פורסמה כתבה "להזיז את הכפתור", על עבודתם של פסיכולוגים קליניים בגן שקד בחולון עם ילדים אוטיסטים. בכתבה תוארה גישה של טיפול פסיכולוגי, ובמיוחד הועצם תיאור על ילד שמקבל טיפול רגשי, בזמן שהוא שוכב מתחת לשולחן בחדר הטיפולים והפסיכולוגית המטפלת צופה בו, כשהיא יושבת בצד השני של החדר. אחרי שלושת רבעי שנה, כמתואר בכתבה, הילד הוציא אצבע, והפירוש הפסיכולוגי בכתבה "כאילו ילד את עצמו". אני שומעת על פסיכולוגים שמטפלים בגישה זו בילדים בעלי צרכים מיוחדים. הטיפול הזה אינו טיפול, ובמקרים רבים מזיק, בעיקר משום שהוא מונע אבחנות וטיפולים אחרים, ובהחלט גם משום שהוא בזבוז גדול של זמן ומשאבים. כך, ילדים אוטיסטים וילדים בעלי ליקויי תיפקוד בתחומי הלמידה ובתחום החברתי, מגיעים אלי אחרי שנים של טיפולים פסיכולוגיים שלא איפשרו אבחון וקידום ידוע, מוכר, יעיל ומיטיב.

שמחתי מאוד לראות את התגובה לכתבה בתגובות למוסף הארץ, מוסף הארץ 5 בדצמבר 2014, מאת "פרופסור במכון ויצמן ואב לשני ילדים על הספקטרום האוטיסטי" ששמו שמור במערכת הארץ". בתגובה, מציין הכותב "דוקטורינת הטיפול בגן שקד מתוארת כ"פסיכואנליטית התפתחותית", ואני רוצה לשאול: על מה מבוססת הדוקטורינה הזאת? מהן הקבלות ששיטה זו מציגה? האם יש חלופות לשיטה זאת, שבניגוד אליה, מציגות הישגים מדידים במספרים גדולים של ילדים עם אוטיזם?..." והוא משיב, בגוף התגובה, ומציין שיטות התנהגותיות מוכרות וידועות ומצליחות, שיש להן שימוש בגנים ובבתי ספר לילדים בעלי צרכים מיוחדים שאובחנו מתפקדים על הרצף האוטיסטי, מדבר על חשיבות הטיפול בגיל הרך, על היותו של הזמן והמשאבים והגישה חיוניים לביסוס ההצלחה ועל מומחיות של צוותים שעובדים עם ילדים על הרצף האוטיסטי. כל אלה ידועים, מוכרים ומכובדים ע"י כל מי שאי-פעם חיפש מידע על אבחון וטיפול באוטיסטים, באנשים על הרצף האוטיסטי. ואני תוהה: עד מתי במערכת החינוך ובהסתדרות הפסיכולוגים יאפשרו טיפולים שאינם אלא ביסוס תורות שאינן עובדות במקומות ללא פיקוח מומחים, שמאפשרים ומתגאים בדשדוש במקום עצוב ועלוב שאינו מקדם, ועולה הרבה, הרבה מאוד במשאבים ובעיקר בצער הגדול שהוא גורם בחוסר הקידום שאותו אינו מאפשר.. באותו זמן, והרבה יותר מוקדם, ניתן היה לקדם את הילד שמתחת לשולחן, וללמד אותו להיות מחוץ לשולחן ולא לאפשר לו להתכנס ולהתבונן בו במשך שעות טיפוליות רבות ויקרות.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום