קרן נויבך, סדר יום ‏19.04.2015:

"...למי הסמכות לקבוע האם לתלמיד יש לקות למידה כזו או אחרת המצריכה טיפול מיוחד בבית הספר? ובכן, משרד החינוך החליט על רפורמה ועל פיה על המורים מוטלת האחריות לקבוע איזה תלמיד סובל מלקות למידה, ואיזה לא. "זאת למרות טענתם הצודקת של המורים, המגו?בה בהוכחות, שאין זו הכשרתם ואין זה מסמכותם, והדבר עלול להסב נזק לתלמידים". כך כותבת דרורית נדר, מנהלת תיכון כצנלסון בכפר סבא במאמר חריף המתפרסם בעיתון הארץ. "ניצחתם, אנשי משרד החינוך, אתם תמיד מנצחים. בצדקנות, בטהרנות, הכנעתם את המורים ואת המנהלים. והתלמיד, או שיצליח או שלא. ואם לא, הרי כאמור תמיד תוכלו להתנחם בחיקה החם של פוליסת הביטוח "המורים לא טובים", ובעת מצוקה קשה פוליסת ביטוח מושלם, אפילו סיעודי — "אחריות המנהל". אז מה עומד מאחורי עמדת משרד החינוך בעניין? מה אמור לקרות ומה כבר קורה ביחס לאבחונים של לקויות למידה והאם הרווח לכאורה של ההורים, לא עוד אבחונים חיצוניים בהרבה כסף, יצא בהפסדם של הילדים? כתבנו לענייני חינוך לירן חוג'הינוף יהיה כאן ונדבר עם מנשה לוי, מנהל בית ספר ועם קלאודיה אהובי, אמא לילד עם הפרעת קשב."

בדיון, כמו בכל הדיונים שלפניו, דובר על "אינפלציה" באבחונים, דובר על מורים נואשים שמתקשים להתמודד עם כיתות מלאות וצפופות והיעדר הכשרה באבחון, דובר על הורים עשירים מהרצליה ומתל-אביב שמאפשרים לילדים לעבור אבחון באופן פרטי.

תגובה ששלחתי:

שלום רב,

בתכנית "סדר-יום" הבוקר,

בדיון, כמו בכל הדיונים שלפניו, דובר על "אינפלציה" באבחונים, דובר על מורים נואשים שמתקשים להתמודד עם כיתות מלאות וצפופות והיעדר הכשרה באבחון, דובר על הורים עשירים מהרצליה ומתל-אביב שמאפשרים לילדים לעבור אבחון באופן פרטי.

לדעתי - באבחונים המקובלים במערכת אין איתור נאות של ליקויי-למידה ייחודיים, אין אבחנה מבדלת בין ליקויי-למידה שונים, ויש סיכון משמעותי לעיוות נתונים, ממצאים ואבחנה, משום שמסתמכים על ממצאי אבחון פסיכולוגי. ייתכן מאוד וזו הסיבה ל"אינפלציה". כל זמן שהאבחונים יהיו "פסיכודידקטיים" במתכונתם המקובלת במערכת החינוך – ומי שינהל וייצג את התלמידים לא יהיו מי שהוכשרו באבחון וטיפול בלקויי-למידה, יישמרו הכללים והתנאים של בעלי העניין במערכת ולא של התלמידים, ולא של מאבחנים שהוכשרו לכך, במרכז ובפריפריה.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

Dr. Noya Spector

03-5248624

WWW.NOYA.CO.IL

(מאבחנת מומחית ללקויי-למידה, דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית, חינוך מיוחד)

שלום רב לבאי הפורום,

ברוכים הבאים אלינו. יום הזכרון ויום העצמאות. ילדים זקוקים לעצה ולהנחייה. במשפחה חשוב לדבר על התופעות שיכולות להדאיג, לאיים, להפחיד ילדים בעלי צרכים מיוחדים: חשוב להזכיר את הסממנים ולהתייחס אליהם, לפני שאנחנו מדברים על הסמליות, הסיבות והנסיבות. הנה הנושאים שהורים, גננות ומורים צריכים להתייחס אליהם בהדרכה היומית, בתיאור המצב, בהכנה לקראת, בשלבים, בהדרגה, לא כל הנושאים יחד ולא בבת אחת:

1.     הכנה לטקס הזכרון בגן, בבית הספר, בטלויזיה, בישוב;

2.     הצפירה: חשוב שילדים ידעו שבשעה (כדאי לנקוב בשעה, להראות ע"ג השעון, לציין במה הילד יהיה עסוק בשעה זו, אם יהיה בכיתה, אם זה יהיה בזמן השעור, ההפסקה או ארוחת הבוקר): תישמע צפירה, כמו אזעקה, יהיו צפירות, אזעקות, מין-שריקה למשך דקה שלמה. כדאי לתרגיל "דקה" ולעמוד בשקט דקה שלמה, ולהשתדל לא להתנועע.

3.     המשמעות: כדי להזכיר לאנשים את החיילים שנהרגו במלחמות. כל אחד חושב על הסיפורים שהוא שמע על המלחמות ורוצה שלא יהיו מלחמות. כדאי להיזהר מליבוי עצב ויחד עם זאת לתת תחושה רצינית: כולם עומדים בשקט וחושבים ברצינות על אנשים עצובים שהילד שלהם הלך למלחמה.

4.     ה"נאומים", התפילה, קטעי ה"יזכור": ללמד את המשמעות והפרושים מראש, כהכנה, כהסבר.

החגיגות והמאפיין אותן: רעש, זיקוקין די-נור, דוחק ברחובות או במקום ארוע כזה או אחר:

1.     חשוב להכין את הילד (הרגיש, עם קשיי-וויסות, עם נטייה להתרוצץ, עם תגובות קיצוניות לרעשים, דוחק והפתעות);

2.     חשוב לתכנן ולהנחות כיצד יוצאים מן הבית, כיצד שומרים על קשר עם (היד של) ההורים;

3.     חשוב ללמד מה עושים אם פתאום לא מוצאים את ההורים, בכל מקום שאליו מגיעים במסגרת ארוע מחוץ לבית;

4.     חשוב ללמד את הילד הרגיש להגן על אזניו בכפות ידיו, ואפשר גם לעזור לו באמצעות ידי המבוגר שאתו;

5.     חשוב להגדיר את הכללים, הנהלים, החוקים ביציאה מן הבית, בהשתתפות בארוע חגיגי שאליו הולכים, שבו אמורים להשתתף.

בהכנה נכונה, מצמצמים את ההפתעות שאינן רצויות, את הבהלה, המבוכה, ההתנהגות החריגה ואי-הנעימות. כדאי ומומלץ מאוד להתכונן ולהכין לכל מה שניתן לצפות מראש.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

שלום רב לבאי הפורום,

עלון מספר 63 יצא לאור. ניתן להירשם לקבלת עלונים באתר הבית.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

שלום רב!

האם מאבחנות דידקטיות שהן מתליו"ת (מעריכות תפקודי למידה) הן מאבחנות מומחיות לליקויי למידה? 

שלום רב,

ברוכה הבאה אלינו.

בארץ, נוצר מעמד מוזר של מאבחנים בעלי הכשרה מסויימת, בעקבות אבחון שלדעתי אינו מספק איתור ואבחנה מבדלת ראוייה. המערכת מתייחסת למאבחנת דידקטית כאל סעיף קטן ולא מאוד משמעותי בהגדרה של מומחיותה ותועלתה. מכללות למורים ביטלו את הכשרת המאבחנים בין כתליהן בגלל היחס של משרד החינוך, המושפע ממאבק מקצועי של פסיכולוגים, שדורשים להיות מנהלי תהליך האבחון. את הסתייגותי מן המצב הזה הבעתי בכל הזדמנות אפשרית. יש הבדל גדול בין למלא את דרישות המערכת לבין לממש אבחון מקצועי מהימן, שיוכל להתוות תכנית התמודדות ולא רק גיבוי לבית הספר לעשות כרצונם של אנשי הצוות. לכן, השאלה הזו בעייתית, והתשובה שלי אישית: אני לא יכולה להכליל התייחסות למי נחשב בעיני למאבחן מקצועי בעל הכשרה מתאימה. אני מאוד מסתייגת מאוניברסיטאות שמכשירות מאבחנים שאין להם נסיון ותעודת הוראה בחינוך המיוחד, ומאוד מסתייגת ממאבחנים שלמדו רק לאבחן ולא התנסו די באופן מעשי. אני מאוד מסתייגת מההמצאה הבעייתית של "ניצן" ל"מאבחן דידקטי" ול"אבחון דידקטי", במקום לאבחון לקויי-למידה שמטרתו לבצע אבחנה מבדלת, לאתר כישורים וליקויים ייחודיים, להתקין תכנית התמודדות לקידום אישי, כי בארץ יש רק בדיקת קריאה עם נורמות, ורק מגיל 7:6. ומי שמסתפק בזה, כמו המערכת, לא יודע ולא יידע כיצד להתמודד עם הקשיים ולקדם את ילדו - או את עצמו.

ועוד נקודה חשובה: אני לא קובעת. אני רק יכולה לחוות את דעתי המקצועית.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

והנה עוד תוספת, בעניין דומה:

 ועוד: ראיתי דוחות של מאבחנים שכיבדו את עצמם בתואר: "מוסמך", "בכיר" וכיוצא באלה, ולא ברור מה התואר האקדמי שהם נושאים, ואם בכלל. לדעתי – אין בארץ מוסד רשמי שמכתיר בתארים אלה, ואני לא יודעת על סמך מה קבעו המחליטים לגבי עצמם...

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

שלום, הייתי רוצה לדעת כיצד ניתן להבחין בין הפרעה בויסות החושי לבין הפרעות אחרות. האם ישנו אבחון ספציפי אותו יש לעשות? שאלון שניתן לענות עליו עצמאית? מהם ההבדלים הנראים לעין ומה לא?

תודה מראש? 

שלום רב לך קורל,

ברוכה הבאה אלינו.

 וויסות חושי ורגשי ואבחנות אחרות:

שלום רב, ברוכה הבאה אלינו.

וויסות חושי = היכולת לווסת גרויים פנימיים וחיצוניים של האדם עצמו: היכולת למיין גרויים, לבצע הבדל בין עיקר לטפל, היכולת לדעת למה להתייחס ולמה לא. למשל: כשיש לי כאב-ראש, קשה לי לווסת רעשים, להתעלם מאלה שאינם מזיקים ולהתמקד במה שאני צריכה להתמקד באותו רגע. כאב הראש- הוא גרוי אישי, פנימי, שמפריע להתנהלות. זה מצב נורמלי, מובן, זה קורה לכל אחד. אבל: סביבת החיים שלנו מלאה רעשים – כאלה שנשמעים, כאלה שנראים וכאלה שמוחשים באופן אחר, כגון – ריח, טעם, מגע. בדרך-כלל לומדים להתעלם מן הגרויים שאינם משמעותיים לנו, בכל רגע נתון. כשאדם הולך ברחוב ומישהו חולף ביעף ונוגע בו – יש מי שיזדעק ויגיב כאילו פגעו בו פגיעה משמעותית, ויש מי שלא יתייחס לכך כלל. ואמנם, כשיש רגישות-יתר, קשה להתמודד עם גרויים שבאים במפתיע, עם גרויים שאחרים אינם עוצרים להתייחס אליהם, כגון: רעש של אוטובוס נוסע, רעש של כלב נובח ממרחק, ארועים ומראות בסביבה שמושכים את העין, ריח של זבל ממשאית-זבל, ריח של תבשיל בבית או מחוץ לבית. רגישות יתר נובעת מקשיי-וויסות חושי, ויכולה לגרום לתגובות עזות ולא מתאימות למצב-לריח-לארוע-למגע.

מי סובל מרגישות-יתר? אנשים שיש להם ליקוי תיפקודי במערכת העצבים המרכזית. זו אינה בעייה רגשית, אלא ליקוי תיפקודי של המערכת שאמורה לווסת גרויים, למנוע תגובות פזיזות ולא-מבוקרות, לאפשר לעצור ולחשוב לפני שמגיבים.

למי יש רגישות-יתר? לילדים ובוגרים לקויי-למידה, שיש להם ליקוי ייחודי של קשיי וויסות שמתבטא ברגישות-יתר, לילדים ובוגרים אוטיסטים, לילדים ובוגרים שאין להם שום דבר אחר או שלא אובחנו, לילדים ובוגרים שיש להם צרכים מיוחדים מכל סוג שהוא.

ילדים קטנים בעלי רגישות-יתר וקשיי וויסות, הם ילדים שיכולים "להעיף מכות" בגן-הילדים לכל מי שמתקרבים אליהם. הם לא מתכוונים להרביץ, הם מגיבים תגובה סונטנית על מי שמאיים עליהם במגע פתאומי. הרגישות שלהם והאימפולסיביות שלהם צריכה להתמתן, ומערכת החינוך, עם מי שקובעים אבחנות בגיל הרך, צריכים לדעת שלא כל מי שמרביץ בגן אמנם רוצה להרביץ ומראה הפרעת התנהגות.

כלומר: ליקוי בוויסות חושי הוא ליקוי תיפקודי שבא עם ליקויי תיפקוד אחרים הנובעים מתיפקוד לקוי של מערכת העצבים המרכזית. זוהי אינה אבחנה מרכזית, אלא סימפטום, תסמין, לליקוי ייחודי, ויש חפיפה רבה בין מצבי ליקויים שונים.

חשוב להבין: ליקוי בוויסות חושי אינו מנוגד לאבחנה אחרת, כלשהי. אבחנה מבדלת חייבת להיערך בכל מצב, כדי לדעת מה-נובע-ממה, מה המקור לקושי. בטעות ובשגגה מאובחנים ילדים רבים בעלי ליקויים בוויסות שמוגדרים באופן מכליל "עיכוב התפתחותי", הגורמים רגישות-יתר ותגובות פזיזות-אימפולסיביות וגם כאלה הנראות אלימות – כבעלי "בעיות רגשיות" או כ"מופרעים", או כבעלי אבחנה ראשונית של "הפרעות התנהגות".

הטיפול: ריפוי בעיסוק כדי ללמד את ההורים לבצע עם הילד "דיאטה חושית", בתנאי שלא יסתפקו בכך ויתייחסו לאבחון שנעשה ע"י מאבחן מומחה ללקויי-למידה בגיל הרך. וחשוב מאוד להיוועץ ברופא-נוירולוג, כדי לקבל אבחנה נוירולוגית, על המקור הנוירולוגי של הבעייה, ומהותו. כדי שרופא-נוירולוג יוכל להמליץ ולבדוק אפשרות של צורך בטיפול תרופתי, טוב מאוד להביא בפניו אבחון לקויי-למידה. זה האבחון היחיד שמבצע אבחנה מבדלת בין ליקויי תיפקוד שונים ומאפשר התייחסות מהימנה לסימפטומים.

ושוב: חשוב מאוד לזכור שמדובר בליקוי תיפקודי של מערכת העצבים המרכזית, שמדובר בליקוי שבהגדרתו לא נמנעת אפשרות של אבחנה אחרת. אבחנות רבות כוללות גם ליקוי תיפקודי ייחודי כזה או אחר.

 בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום

מאבחנת מומחית ללקויי-למידה,

דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית - חינוך מיוחד 

שלום רב לבאי הפורום,

הנה מקור למאמרים רבים על שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך ה"רגילה".

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

שלום רב,

ברוכה הבאה אלינו. את מוזמנת לטלפן אלי, לשאול ככל שנראה ורצוי לך. אבחון פסיכודיאגנוסטי ואבחון פסיכודידקטי אינם מתאימים, לדעתי המקצועית, לאבחון לקויי-למידה בלתי מילוליים או אחרים, וגם לא לאבחון אוטיזם בכל נקודה "על הרצף". כך לצערי הרב.  אני מקיימת מפגשי ייעוץ להורים ואוכל למסור לך את כל הפרטים בשיחה טלפונית.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור 

שלום רב שוב,

הנה קישור למאמר על ההבדל והאבחנה המבדלת בין האבחנות שהזכרת:

והנה הסבר על ייעוץ ואבחון:

שלום לבאי הפורום,

ברוכים הבאים אלינו. אב לילד שהוגדר "בעל ליקויי קשב וקשיי וויסות" שאל מה עושים, כשהגן שהילד הופנה אליו הוא "גן רגשי" והגנים בסיבת מגורי המשפחה אינם כאלה...

הנה התשובה:

 שלום רב, 

התאמות או אי-התאמות???

 במערכת החינוך יש מי שממונים על ההנחיות לבתי הספר, בנושאים הקשורים בהתאמות לתלמידים שאובחנו כלקויי-למידה. התחושה, כאשר קוראים את ההתאמות - ולמעשה אי-ההתאמות, היא, כך לדעתי, שמדובר בפסיקות מוזרות על התאמות שאינן בתוקף בתקופת בית הספר היסודי, וגם מאוחר יותר, כשהן מקבלות תוקף לקראת בחינות הבגרות, אינן עונות על הצרכים האמיתיים של הנבחנים, אלא מכסות את פניה וכשלונותיה של המערכת ומי שבכוחם (וככל הנראה ולדעתי לא ביכלתם) לקבוע ולהחליט וגם לתבוע את היישום.

יש שלושה מוקדים מוזרים מאוד בהתייחסות המערכת:

1. ההתייחסות לאבחון - שמעידה (שוב, כבעבר) על היעדר ידע בסיסי ועל היעדר בקיאות באופן האבחון ובכלי האבחון המקצועיים, הידועים והמקובלים בעולם שנמצאו יעילים, אמינים, מהימנים ומקדמים;

2. איכות ירודה מאוד של תהליך האבחנה הנדרשת - בהכשרת המאבחנים, בביסוס עיקרי הגישה לאבחון, ביישום הדרך והאבחנה;

3. בהתאמת תכנית עבודה לתלמידים מתקשים, שמטרתה קידום.

לדעתי - ולצערי הרב - באבחון, באבחנה, בקביעת דרכי התמודדות - במערכת עדיין מסתמכים על מבחן שקובע את מנת המשכל ואת היכולת האינטלקטואלית והרגשית באופן שאינו מתאים ללקויי-למידה ובוודאי לא יכול להיות גורים בסיסי וקובע, על מאבחנים שלא הוכשרו כראוי בצד מאבחנים שלא הוכשרו כלל בנושא ועל תכניות כלליות שמעודדות את המערכת להסתתר מאחורי תהליך מעוות שפוגע בתלמידים לקויי למידה ומתקשים אחרים.

אני כותבת את הדברים כאן כי ההתאמות האלה גרמו, ככל הנראה, מבוכה בשרותים הפסיכולוגיים, שהחלו לנסות להיערך ולספק השתלמויות לשעה באמצעות הרצאות בנושאי אבחון ומהות של ליקויי-למידה, כי, כפי ששמעתי ממקור ראשון, לא יודעים כיצד להתייחס להתאמות החדשות... (על ה"ישנות" לא מתעכבים יותר...)

מה הורים יכולים לעשות?

ללמוד היטב את הנושא, לשאוף ולממש אבחון מקצועי ומהימן לילדם, ללמוד לעזור לילדיהם ולא להסתמך על מה שהמערכת מציעה או מחייבת.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום

מאבחנתץ מומחית ללקויי למידה

מומחית לאבחנה מבדלת בחינוך המיוחד

דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית - חינוך מיוחד 

ליקויי שפה ודיבור, אבחון בשרות הפסיכולוגי, גן שפתי וגן שפה:

SLI

SLI הם ראשי-תיבות של המונח באנגלית: Specific Language Impairment, ובעברית: ליקויי שפה ספציפיים (ייחודיים). אלה הם ליקויי-למידה בתחומי השפה, הנובעים מליקויי תיפקוד של מערכת העצבים המרכזית. הרקע להיווצרות ליקויי למידה מסוג זה, כמו ליקויי למידה אחרים, הוא התפתחותי, תורשתי או בעקבות טראומה – פציעה או מחלה של מערכת העצבים המרכזית. חשוב לדעת שליקויי שפה ספציפיים מחייבים התייחסות מיוחדת, כמו ליקויי-למידה אחרים, וגורמים קשיים בלימוד הדיבור והבנת השפה ומשפיעים על ההתנהגות החברתית. איחור בדיבור הוא תסמין של ליקוי בהתפתחות הדיבור, שמאפיין, אם-כי לא בכל מקרה, את ההתנהלות של מצבי ליקויי-שפה ספציפיים. קשיים בדליית-מילים ובשיום,  קשיים בהבנה ופירוש מידע לשוני, קשיים בהבנת הנדרש, קשיים בקריאת המפה החברתית, קשיי התנהגות, קשיים בהבנת הנקרא – אופייניים למצבים של ליקויי שפה ספציפיים. חשוב לדעת שאבחון פסיכולוגי ופירושים פסיכולוגיים מקובלים בדרך כלל אינם מתאימים לאיתור ולטיפול בלקויי-שפה, ודרוש אבחון ליקויי-למידה, התייחסות להשלכות ליקויי השפה על התיפקוד האקדמי והחברתי וסיוע בהבנה ופירוש מידע שפתי, קידום ויישום הידע בתהליך שמלווה ע"י מומחה ללקויי-למידה. בילדות הרכה, אם מופיע איחור בדיבור חשוב לקבל טיפול של קלינאית תקשורת. חומר בנושא ניתן למצוא כמעט בכל ספר העוסק בלקויי-למידה, במאמרים בעתונות מקצועית על ליקויי-למידה, בספרים ומחקרים של בעיות דיבור ותקשורת. מונחים מקצועיים: אפאזיה התפתחותית, דיספאזיה, ליקויי-דיבור ותקשורת, ליקויי שפה ייחודיים. לעתים קרובות יש אבחנות מוטעות בילדות הרכה, משום שילד בעל ליקויי שפה ותקשורת עשוי לפתח ולהראות התנהגות שמזכירה התנהלות של ילדים המוגדרים כאוטיסטים, PDD, בעלי תסמונת אספגר.

גן מיוחד:

ילדים בגיל הרך שזקוקים לטיפולים מיוחדים מופנים לגנים של החינוך המיוחד. המערכת מנסה לייחד גנים על-פי סוג הקשיים. יש חלוקה בין גנים לילדים המתפקדים בפיגור, ילדים נכים, ילדים מעוכבי התפתחות, ילדים בעלי הפרעות בתקשורת וילדים בעלי קשיים רגשיים. הורים חוששים שילדיהם שמקבלים שרותים מן החינוך המיוחד יתוייגו לעד בחינוך המיוחד. חשוב להדגיש: ילדים בעלי קשיים זקוקים לטיפולים מיוחדים. המערכת מאפשרת טיפולים בגנים המיוחדים. בכל גן של החינוך המיוחד יש קבוצה קטנה של ילדים, גננת שהוכשרה בחינוך המיוחד וצוות מטפלים פארא רפואיים. המבנה הבסיסי הזה מאפשר התייחסות אינדיבידואלית וקידום לכל ילד בנפרד וגם לימוד והתייחסות בקבוצה קטנה. מבנה כזה הוא טוב ויעיל ומקדם במידה רבה ומשמעותית יותר מאשר מסגרת גדולה של גן רגיל, עם גננת שאינה בעלת הכשרה בחינוך המיוחד. הורים רבים פועלים על-פי מראית עין ותחושת-לב ולא מודעים לעיקר: ילד מתקשה שזקוק לקידום פרטני יכול להפיק תועלת רבה ולהתקדם בגן מיוחד. בגן רגיל, גם אם הוא נראה משתלב, הוא הולך לאיבוד. לכן, כאשר ילד מגלה קשיים עדיף להתחיל את השילוב במערכת בגן קטן, מיוחד, שמאפשר טיפולים והתייחסות אישית מקדמת.

גן שפה וגן שפתי:

גן שפתי הוא גן מיוחד לילדים בעלי ליקויי שפה ודיבור. הילדים אמורים לקבל בגן ריפוי בדיבור, ריפוי בעיסוק ושרותים פארא-רפואיים אחרים. באזור ירושלים קיים דגם של גן-שפה, שונה מן הדגם של גן שפתי ברחבי הארץ. בגני-השפה באזור ירושליים וסביבותיה מלמדים קריאה ודיבור בשיטת מקגיניס, והעבודה מבוצעת ע"י מורה מיוחדת שהתמחתה בחינוך המיוחד ובשיטת מקגיניס ומלווה את קבוצת הילדים יומיום. בגנים שפתיים ברחבי הארץ, בניגוד למקובל בגני השפה בירושלים וסביבותיה, הילדים לא מקבלים תכנית קידום מטרים, אלא טיפולים פרטניים ועבודה קבוצתית בקבוצה קטנה, עם גננת מן החינוך המיוחד.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהללת הפורום