|
|
|
|
| + וועדת השמה |
ד"ר נויה ספקטור |
08:10 08.04.14 |
הורים נבהלים מהפנייה לוועדת ההשמה: - יש מקרים, וככל הנראה אלה המאיימים על הורים לעתים, שבבית הספר נרקמת כוונה להפנות את התלמיד לוועדת ההשמה, כדי להעביר אותו מן המסגרת ה"רגילה", מבית הספר בו הוא לומד, אל מסגרת מיוחדת;
- הורים מתבקשים לחתום על טופס וויתור סודיות, אם רצונם שהאבחון ייערך בבית הספר;
- פסיכולוג בית הספר אמור להוביל את התהליך, לסייע לצוות בית הספר לממש את מטרתו, באמצעות אבחון פסיכולוגי, בהפנייה לוועדת שילוב או לוועדת ההשמה ובייצוג עניינו של התלמיד בוועדת ההשמה;
- להורים יש זכות לבצע אבחון באופן פרטי, לא בבית הספר, לא בשרות הפסיכולוגי, לא בעירייה, לא במועצה המקומית, לא בשרו;
- הורים שאינם מודעים לחשיפת פרטים אישיים ולפגיעה בזכויות הפרט באמצעות אבחון פסיכולוג בית הספר (ופסיכולוג במועצה המקומית או בעירייה) נותנים הסכמתם, חותמים על טופס "וויתור סודיות" ובכך מאפשרים לעניין האישי של ילדם לחמוק משליטתם;
- לאחרונה נתקלתי באבחונים של פסיכולוגים חינוכיים בבית הספר שלא כללו אבחון לקויי-למידה ואפילו לא אבחון דידקטי;
- במקרים אחדים שהיכרתי, פסיכולוג בית הספר (או פסיכולוג המועצה המקומית) ערכו אבחון פסיכולוגי, שממצאיו הראו תיפקוד אינטלקטואלי (שכלי) נמוך, או בתחומי הממוצע הנמוך, מבלי שנערך אבחון ליקויי-למידה או אף אבחון דידקטי של מאבחן מומחה. הפסיכולוגים הללו ציטטו הערכות של מורי בית הספר אבל לא הביאו בגוף האבחון והאבחנה ממצאים של אבחון לקויי-למידה או אבחון דידקטי, למרות שציינו "ליקויי-למידה", או דיווחו על ממצאי אבחון פסיכולוגי שמעלים עדויות למצבי ליקויי-למידה;
- במקרים אחדים שהיכרתי, תלמיד-ה שאובחנו בעבר כבעלי ליקויי-קשב אובחנו ע"י פסיכולוג בית הספר מבלי שנטלו לקראת האבחון תרופה לשיפור הקשב;
- במקרים הנ"ל ההורים היו נבוכים ומבולבלים לנוכח הדרישה שהועמדה בפניהם – להעביר את ילדם למסגרת החינוך המיוחד – לכיתה מיוחדת או לבית ספר מיוחד, מרוחק ממקום מגוריהם;
- בוועדת ההשמה קבעו את הדברים על סמך אבחון פסיכולוגי ללא אבחון לקויי-למידה, אף ללא אבחון דידקטי, להורים הסבירו שהם פוגעים בילד כאשר אינם מאפשרים לו להיות בין ילדים כמותו, על סמך מנת-המשכל והקשיים;
- ביררתי את הנושא והנה התשובה שקיבלתי, מנציגת המערכת:
לפסיכולוג חינוכי מומחה, יש את כול הכלים להחליט מה יאפשר עבודה מיטבית עם התל'.לפיכך, פסיכולוג ביה"ס הוא זה שמחליט איזה אבחון התלמיד צריך לעבור בכדי לתת לצוות הרב מקצועי מידע והמלצות לעבודה ולאפשר לתלמיד לקבל את מלוא העזרה.אם ההורים הם אלה שפונים ומבקשים את האבחון, הם גם יכולים להחליט למי לפנות ולקבל ייעוץ איזה אבחון יתאים לילדם. למיטב ידיעתי - כשפסיכולוג מבצע אבחון אי אפשר לחזור על האבחון אלא כעבר כשנה. היות שבמקרים שהיכרתי, לא תמיד פסיכולוג בית הספר היה ער ומודע לצורך להתייחס לקשיים הנובעים מליקויי למידה ובתוכם ליקויי-קשב, ומכיוון שככל הנראה פסיכולוג בית הספר זוכה לגיבוי גורף במערכת בכל הקשור לאבחון ולייצוג עניינו של התלמיד המאובחן בבית הספר ובוועדת ההשמה, אני ממליצה להורים לעשות את כל שביכלתם, כדי לא לאפשר אבחון של ילדם בבית הספר או בשרותים הפסיכולוגיים המקומיים, לדאוג לאבחון באופן פרטי מחוץ למערכת, להקפיד ולהקדים אבחון לקויי-למידה לאבחון פסיכולוגי גם כשזה נעשה באופן פרטי ומחוץ למערכת, ובאופן כללי: להיוועץ במומחים מחוץ למערכת כדי לדעת מה התהליך הרצוי, ובסיום התהליך – מהי האבחנה, מה המסגרת ומה הצרכים של ילדם, בכל מקרה ומכל מקום. ועוד נקודה חשובה ביותר: ליקויי קשב הם אמנם אבחנה שמחייבת נוירולוג או פסיכיאטר ופסיכולוג. אבל: כל הגופים הללו יודעים, ולצערי לא מקפידים להבהיר להורים: אין די באבחנה פסיכולוגית ונוירולוגית, אין די בתרופה לשיפור הקשב (חיונית ככל שתהא, כדי להבטיח את קידומו של הנבדק), חשוב לדעת כיצד לקדם, לעזור, לתמוך, ללמד יש צורך באבחנה מבדלת. ברוב המקרים ליקויי קשב אינם ליקויים בודדים אלא חוברים לאותה מערכת העצבים עם ליקויי-למידה אחרים: קשיי קריאה, כתיבה, קשיים חברתיים, קשיים בחישובים מתימטיים, קשיים בהבנת הנקרא – כל אלה אינם נובעים מליקויי קשב, אלא מליקויי-למידה אחרים. לכן, במקרים של ליקויי קשב, כמו במקרים של ליקויי למידה אחרים - אבחנה רפואית ופסיכולוגית אינה מספיקה, ולעתים קרובות מטעה: המערכת אינה מקפידה על אבחון ראוי, ולכן תלמידים רבים עוברים תהליםך אבחון חלקי ואינם זוכים לתמיכה הנכונה. במצב כזה האחריות היא על ההורים: ללמוד את הנושא, להבין את הנסיבות, לאפשר אבחנה מבדלת ותכנית התמודדות שתקדם את ילדם ותכין אותו להתמודדויות בעתיד. בברכה,ד"ר נויה ספקטורמנהלת הפורום
| + וועדת שילוב |
ד"ר נויה ספקטור |
14:06 05.04.14 |
שילוב:
אם שאלה אותי לדעתי: "במה יעזור לו להיות תלמיד משולב?", אחרי שהתבקשה למלא טפסים מטעם בית הספר, שיועדו להפנות את התלמיד לוועדת השילוב הבית-ספרית. תשובתי: - "תלמיד-ה משולב-ת", כפשוטו, הם תלמיד-ה המקבל-ת בבית הספר סיוע של מורה משלבת. זוהי בדרך-כלל מורת-מתי"א (מרכז תמיכה יישובי-אזורי), שהיא מורה בתחום החינוך המיוחד שאמורה לסייע לתלמיד להשתלב בכיתתו;
נוסח הנהלים במערכת החינוך: הגדרת התלמיד המשולב "תלמיד משולב" הוא ילד בעל צרכים מיוחדים הזכאי לחינוך חינם לפי סעיף 6(א) לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, אשר ועדת שילוב, כאמור בסעיף 20ד לחוק החינוך המיוחד, החליטה על זכאותו לתוספת של הוראה ולימוד ולשירותים מיוחדים במוסד לחינוך רגיל. "ילד בעל צרכים מיוחדים" הוא "אדם ... עם לקות משמעותית שבשלה מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לחינוך מיוחד" (מתוך חוק החינוך המיוחד). הלקות היא משמעותית ואינה קושי רפואי זמני להשתלב עקב מגבלות פיזיות. - השילוב הוא קידום אישי, אמור להיות פרטני, באמצעים מותאמים באופן אישי: לימוד, שינון, חזרה, וגם מימוש תנאי היבחנות והתאמות;
- זכויות של תלמיד משולב אמורות להינתן לתלמידים מאובחנים, שעברו וועדה ואושרו, בלבד; בית הספר קיבל את סל השעות שהוקצב להם באופן אישי, בשל היותם מאובחנים באופן רשמי כבעלי צרכים מיוחדים;
- תלמידים שאינם מאובחנים נהנים לעתים בבתי הספר מזכויות של תלמידים מאובחנים אחרים, ומקבלים חלק מן השעות באמצעות סיוע קבוצתי או אחר;
- חשוב לברר היטב, ורצוי אף לקבל בכתב את כוונת צוות בית הספר בהפנייה לוועדת השילוב. בדרך-כלל, הדברים אמורים לאפשר לתלמיד קבלת סיוע של מורת מתי"א בבית-הספר, בשנה שלאחר מועד התכנסות הוועדה;
- בבית הספר אי אפשר בדרך כלל לספק את כל צרכיו של הילד, ומורת-השילוב לא תמיד מסוגלת ולא תמיד יודעת כיצד לקדם אותו. עם-זאת, לפי נסיוני, מורות שילוב לא מחוייבות לקיים את המומלץ בחוות הדעת, אלא לקיים את מה שמערכת החינוך מחייבת אותן. אלה הם דגמים מובנים של התייחסות, כגון "תרגול פונטי", שלחלק מן הילדים לא דרוש ולא מתאים. לא תמיד, וקורה לפעמים מנסיוני, עבודתן אינה מתאימה לילד עפ"י האבחון;
- אני תמיד ממליצה להורים לא לוותר על סיוע של מורת השילוב בבית הספר, אבל מדגישה עם-זאת שחשוב לא להסתפק בעבודה מורת השילוב בבית הספר. יש רב מאוד לעשות בבית, בשעות הפנאי, בחוגים ובסיוע יומיומי מחוץ לשעות בית הספר, כדי לאפשר שילוב בקבוצת הכיתה הלומדת, כדי להשתלב בחברת הילדים, כדי להתקדם;
- קישור למידע מעודכן ממערכת החינוך על וועדות השילוב:
http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Applications/Mankal/EtsMedorim/1/1-2/HoraotKeva/K-2014-5-1-1-2-42.htm בברכהד"ר נויה ספקטורמנהלת הפורום
| + מקיאים ריטלין |
ד"ר נויה ספקטור |
08:51 03.04.14 |
מקיאים ריטלין: שלום רב לבאי הפורום,ברוכים הבאים אלינו. נוירולוגים ופסיכיאטרים ממליצים לילדכם על טיפול תרופתי, מסבירים (לפעמים) על תופעות לוואי אפשריות ולא תמיד מעודדים הורים להתקשר שוב, (או מעודדים - אבל זמן רב יש להמתין למפגש הבא) ובינתיים - יש ילדים שלא מגיבים טוב לתרופה, שיש להם תופעות לוואי, שלא יודעים לבלוע, שלא מעכלים ומקיאים. תגובת הורים רבים - הפסקת הטיפול שבקושי החל. ומה צריך להיות אחרת? צריך לטלפן לרופא, לומר שרוצים למצוא תחליף ראוי ויעיל. אני ממליצה להורים להיכנס לאתר הבית של בית מרקחת שור-טבצ'ניק, לקרוא ולהחכים מכל מה שכתוב שם על טיפולים תרופתיים אפשריים במצבים של לקויי-קשב, ולהיוועץ ברופא האישי שמכיר את ילדכם באופן אישי, אבל לא תמיד מודע לקושי להתמודד עם היומיום בלי טיפול תרופתי יעיל. כי לפעמים רופאים הולכים רק לפי מה שממליצים בקופת-חולים ולא חושבים מעבר לקופסא. גם את הקופסא אפשר לפעמים לפתוח במסגרת קופ"ח, אחרי שרופא מבין את הנסיבות והקושי. בברכה, ד"ר נויה ספקטורמנהלת הפורום
| + מי רוצה להתחפש |
ד"ר נויה ספקטור |
11:03 15.03.14 |
שלום רב לבאי הפורום, ברוכים הבאים אלינו. יש ילדים שלא רוצים להתחפש. מותר להם. חשוב שההורים לא יכפו על הילד להתחפש, לא יעמידו את רצונם ואת חששותיהם מול הילד, הקטן, שלא רוצה. אם הוא חושש "להיות כמו כולם", צריך לאפשר לו להיות מי שהוא רוצה. אבל - כדי לא להחמיץ את ההזדמנות לאפשר לו לשנות את דעתו - כדאי להביא אותו לגן או לבית הספר, עם התחפושת, מוכנה לשעת-רצון. החשוב ביותר הוא לא להעמיס את הרגשות והחששות של ההורים על הילד שלא רוצה, ולא לקפוץ למסקנות על "מה שזה מראה", והשיטה החפוזה "להעלים את התסמין". לילד מותר, ההורים צריכים לדעת לכבד את זה, לא לגרום לו להרגיש אחרת ממה שהוא רוצה וחש, ולאפשר לו לשנות את דעתו, כאמור.
בברכה, ד"ר נויה ספקטור מנהלת הפורום
| + האם ליטול ריטלין לקראת אבחון |
ד"ר נויה ספקטור |
08:24 08.03.14 |
שלום רב לבאי הפורום,
ברוכים הבאים אלינו.
הנה שאלה של אם שפנתה אלי:
נויה שלום,
הנני יועצת חינוכית ואמא לילדים, כולם מדהימים עם לקויות למידה כאלה ואחרות.
אני קוראת את הערותייך לגבי איבחוני ליקויי למידה ואני מסכימה איתך בכל הרמות.
השוק פרוץ וכל מורה לחינוך מיוחד,פסיכולוגית מתחילה ומי לא רואות/ים עצמן מוסמכות לערוך איבחונים ולגזור גורלות.
אני חווה את זה גם באופן אישי וגם באופן מקצועי איך מאלצים אותי לאלץ הורים לערוך איבחונים ע"י מאבחנים הקשורים ביחסי גומלין עם ביה"ס
השבוע ביתי הגיעה לשלב הלפני אחרון של האיבחון והפסיכולוגית טענה בפניי: "בפעם הבאה תתני לה ריטלין ונעשה חלק עם כדור וחלק ללא כדור" מיותר לציין שנשארתי המומה מכך שפסיכולוגית לוקחת על עצמה אחריות ומבקשת אותי לתת כדור מבלי שהילדה אובחנה, או לפחות ביקרה אצל נוירולוג-מה דעתך בעניין האם נראה חוקי, נכון לעשות כן? אשמח לדעתך.
מלבד זאת כאמא מנוסה, אני ממש חשה שיש ברדק בתחום.
תודה
תשובה:
שלום רב לבאי הפורום,
ברוכים הבאים אלינו.
הנה תגובתי לשאלת האם שהעלתה את הנושא:
1. רופא הוא הסמכות היחידה להתוויית טיפול תרופתי;
2. לפני נטילת ריטלין ילד צריך להיבדק ע"י רופא כדי לדעת אם התרופה מתאימה, יכולה לעזור, ובעיקר אם אין בה סיכון לגביו. לכן, חשוב לדעתי להיבדק ע"י נוירולוג ילדים, שזו מומחיותו ותפקידו הוא לשקול את המצבים השונים והשפעות הריטלין על התיפקוד.
3. ריטלין, כמו תרופות אחרות, יכול לעזור מאוד במקרים רבים, אבל, כמו כל תרופה, ייתכנו גם מצבים שבהם הוא לא מתאים. לכן, רופא שמציע ריטלין, בדרך-כלל עושה זאת אחרי בדיקה והיכרות עם הילד.
4. מאבחן שבודק ילד ומוצא שיש חשש לליקויי-קשב, יכול להפנות את הילד לנוירולוג ילדים לבדיקה, ולצרף את ממצאי האבחון שלו, כדי שהנוירולוג יכבד אותם בשיקוליו לגבי אפשרות של טיפול תרופתי לשיפור הקשב.
5. ילד, נער או בוגר , בעלי ליקוי-קשב מאובחנים או חשודים לא צריך להיבדק באמצעות אבחון ללא נטילת תרופה שהותאמה לו ע"י הרופא. תרופה שמשפרת את הקשב והריכוז משמעותית מאוד לאופן הביצוע ולממצאי המבחנים.
6. קרה שפנו אלי הורים ושאלו אם ילדם, שנוטל ריטלין בדרך כלל, צריך לבוא לאבחון עם ריטלין או בלי. תשובתי, תמיד: עם. במהלך אבחון ובממצאי המבחנים ניתן לראות אם תיפקודי הקשב מספקים, אם הילד קשוב וממוקד, אם דעתו מוסחת - ואם הריטלין "עובד" כצפוי. אני מתייחסת לדברים הללו באבחון, ומפנה שאלות לנוירולוג המטפל.
7. בדרך-כלל, כשאני פוגשת ילד לאבחון - אני יודעת מראש את המצב, יכולה לספק הסבר ותשובות ומתייחסת בכל מקרה - לגופו. אבל, קרה שבדקתי ילדים שהוריהם לא היו ערים לנושא או התנגדו לטיפול תרופתי, ובמהלך האבחון יכולתי להסביר להורים מדוע התעורר הצורך בהתייעצות עם נוירולוג ילדים. בברכה, ד"ר נויה ספקטור
| + דניאלה לונדון |
ד"ר נויה ספקטור |
09:02 01.03.14 |
שלום רב לבאי הפורום,
ברוכים הבאים אלינו. דניאלה לונדון פרסמה שתי כתבות שעניינן ליקויי-למידה במדור הסטירי שלה, במוסף "שבעה ימים" של ידיעות אחרונות. גם אני בדעתה: המערכת צריכה לספק אבחונים לכל, וחינוך. כדאי מאוד שבמערכת יטפלו בנושא מומחים ולא בעלי עניין שנאבקים על מקומם. ועוד: חבל, חבל, שכמו הורים אחרים וכמו לקויי-למידה בוגרים, גם דניאלה לונדון חושבת על ההתאמות ולא על איך להתמודד עם ליקויי-למידה. לא תמיד ועפ"ר תמיד-לא-מצליחים מוכשרים כמו דניאלה לונדון להשכיח את הקשיים שמהם סבלו, כי אולי לא קיבלו את הקידום הנכון, כי אולי לא למדו להתמודד עם הקשיים, כי בבוא הזמן למדו בעיקר להאשים ולהטיח את צרתם ודעתם. ובכל-זאת, יש הורים שמחפשים דרך לעזור לילדים ולקדם אותם לפני שהם באים בתביעות למערכת החינוך ולאחרים. הורים כאלה לומדים שיש רב מאוד לעשות בבית ומחוץ לבית הספר, לפני שבודקים את עניין ה"התאמות". ואם דניאלה לונדון היתה טורחת ולומדת יותר על מה שניתן לעשות - וודאי לא היתה כל-כך נמהרת בכעס ובהאשמות וב"פתרונות" שמתעלמים מן הבעייה המרכזית: לדעתי - מערכת החינוך ומערכת הבריאות לא ערוכות בהתאם, אלא "לכיסוי" מה שמומלץ לכסות, האבחונים המוצעים במערכת , האבחונים המכובדים במערכת, המאבחנים והמטפלים - אינם בעלי הכשרה מתאימה, אינם משתמשים בכלים מתאימים, תורמים הרבה למען אבחנות שגויות - והרבה מזאת חינם, כמו שרוצה דניאלה וכמו שרוצים אחרים. יש מכללות שסגרו את מגמת האבחון שלהן, משום שבמערכת לא מכבדים אבחון לקוי-למידה. דניאלה רוצה, כמו תמימים אחרים, שהילדים והנערים העומדים בפני בחינות בגרות יעברו אבחון פסיכולוגי, כי היא, כמו רבים אחרים, לא יודעים ולא לומדים עד-כמה אבחון כזה לא מתאים ללקויי-למידה ועד-כמה הוא יכול להזיק לנבדק וגםלפגוע בזכויות הפרט שלו. זו הנמהרות. לכן, כדאי לבדוק היטב, לפני שמטיחים ומתריסים. במצב כפי שהוא היום - ייתכן ומוטב שלא יציעו ולא יבצעו במערכת אבחונים שאמורים לקבוע את עתידו של הנבדק.
בברכה
ד"ר נויה ספקטור
| + ייעוץ לפני אבחון |
ד"ר נויה ספקטור |
07:48 11.02.14 |
| + הפרעת קשב |
ד"ר נויה ספקטור |
08:27 09.02.14 |
הפרעת קשב:
הפרעת קשב היא בעייה נוירולוגית קטנה שיכולה להפוך לבעייה לימודית-חינוכית-התנהגותית משמעותית ואפילו עצומה, ללא טיפול מתאים.
טיפול תרופתי בדרך כלל יעיל ומקדם, אבל בילדות לא די בטיפול תרופתי על מנת לקדם ולהתפתח. דרוש ליווי חינוכי, דרוש לימוד מתאים, דרוש פיתוח מודעות וקידום שיכלול את כל ההיבטים.
טיפול פסיכולוגי קונוונציונאלי אינו מתאים, ואם יש צורך בטיפול פסיכולוגי – הוא בדרך-כלל להכחדת התנהגויות לא רצויות וצריך להיות טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, לימוד עיצוב התנהגות ולא טיפול באמצעות שיחות בחדר הפסיכולוג.
לרוב מלווה הפרעת קשב בפונקציות ניהוליות לקויות ולכן יש צורך בליווי מעשי כדי ללמוד כיצד להתנהל ולקבל עזרה בעת הצורך. זוהי אמנם עזרה של מאמן, אבל מאמן מקצועי מהימן הוא רק זה שהתמחה בהוראה ללקויי-למידה, שיכולן להתאים גישה ושיטה בלימוד ובהוראה כבסיס לאימון מוצלח.
היום, כאשר כמעט כל אדם שמוצא עניין בנושא, וגם אם לא עבר הכשרה אקדמית ומעשית מתאימה מתיימר לנהל מכון ולהציע פתרונות ללקויי-קשב ובעלי קשיים אחרים, כדאי להיזהר מאנשים שזה אינו מקצועם, גם אם יש להם עמדה מכובדת ותואר אקדמי במקצועות אחרים.
בברכה,
ד"ר נויה ספקטור
| + קשיים חברתים בגיל תשע |
ד"ר נויה ספקטור |
08:50 02.02.14 |
קשיים חברתיים בגיל תשע: שלום רב לבאי הפורום,ברוכים הבאים אלינו. הגיעה אלי הודעה מפורום אחר: אם מודאגת, מציינת שלילדתה, בת התשע, יש קשיים חברתיים: אין לה קשרים. האם - "נלחצת", לא יודעת אם וכיצד לעזור. הפסיכולוג מייעץ בפורום: לא להסיר את האחריות מן הילדה, לא לפעול עבורה, לאפשר ימים פנויים שתוכל להיווצר בם פעילות חברתית. ודעתי: בגיל תשע, ילדה שמתקשה ליצור או לקיים קשרים חברתיים, צריך לדעת יותר לפני ש"יורים" תשובה שמתאימה לשאלה. זהו תחום שאנחנו לא יכולים להסתפק בשאלת-נושא ובתשובה קצרה, "לקונית". עד גיל תשע הילדה לא הצליחה להתערות-להשתלב-להיות פעילה באופן חברתי - יש כאן שאלות רבות שצריכות להישאל, היכרות אישית שצריכה להיבנות, המלצה מקצועית שצריכה להתייחס לילדה: "ילדה עם קשיים חברתיים" אינה הגדרה שמאפשרת לנו לדעת כיצד לעזור לה. לכן, לדעתי: ואם או אב שמודאגים ממצב חברתי של ילדם צריכים לפנות לייעוץ מקצועי. הם, לא הילדה. במהלך הייעוץ יוכלו לדון בילדה, לתאר אותה, לספר עליה, לסקור את מצבה מהיבטים שונים ולהיעזר בגורם מקצועי שיוכל לספק להם תשובות לשאלות שיעלו במהלך הדיון. ילדה בת תשע מתקשה זקוקה לעזרה ואי אפשר לדעת ממה נובעים הקשיים עד שלא מכירים את סיפורה מקרוב. ועוד: אין כוונתי ל"טיפול פסיכולוגי", שלעתים נדירות פותר בעייה חברתית. כוונתי לייעוץ, להדרכת הורים, להבנת הקשיים ומקורם - לפני שממהרים "לטפל".
לקביעת פגישה לייעוץ והדרכת הורים: 03-5248624 בברכה ד"ר נויה ספקטור
| + רינה |
פיגור בגיל 3 |
11:49 26.01.14 |
שלום בני בן השלוש כבר שנה במעקב בהתפתחות הילד עקב עיכוב התפתחותי רב תחומי עם dq 54 וכיוון לפיגור שכלי .הוא לא מחבר מילים ואין לא אוצר מילים גדול - 200 מילים בערך . יש לו סרבול מוטורי ואיחור קוגניטיבי והפרעת קשב וריכוז . כבר חצי שנה הוא מקבל טיפול אינטסיבי באופן פרטי ולפני חודש נכנס למעון יום שיקומי ויש שיפור מבחינת אוצר מילים והבנת השפה והוראות ושיפור בקשר עין ותקשורת .הוא יודע צבעים צורות חיות וחפצים ולשיים אותם . בנוסף עבר בדיקת mri שהראתה פגיעה במוח לא בשל, כנראה נזק טרום לידתי , eeg יצא תקין וכך גם בדיקות מטבוליות וציפ גנטי . השאלה שלי היא מתי ניתן לאבחן באופן סופי פיגור שכלי ??האם הוא יכול לצאת מזה ולהישאר עם לקות למידה בלבד אם נשקיע בו כל הזמן בטיפולים בגנים מיוחדים ובאופן פרטי ? האם יש סיכוי לחיים נורמלים או שזה סופי וכל חייו יהיה עם פיגור ?? תודה מראש
| + אבחנה וטיפול |
ד"ר נויה ספקטור |
08:23 27.01.14 |
שלום רב, ברוכה הבאה אלינו. במרכזים להתפתחות הילד האבחונים מתבצעים ע"י רופא התפתחותי, קלינאית תקשורת, מרפאה בעיסוק, פסיכולוג התפתחותי. לדעתי, כלי האבחון הפסיכולוגיים אינם מאפשרים מידע מדוייק ומהימן על איכות ורמת התיפקוד של מי שיש לו פגיעה או עיכוב התפתחותי. אבל, הם מתריעים על סיכון. הסיכון שעולה מדברייך הוא משמעותי, ואף קיבלתם את האבחנה בדבר החשש לפיגור. היום חשוב ביותר לעשות הכל (אבל במינון, במידה, באיכות הנכונים) כדי לקדם את הילד, וטוב אתם עושים שאתם מטפלים. השאלה הנשאלת: האם הדרך בטיפול ובקידום היא הממצה, היעילה והמקדמת ביותר, לנוכח מצבו של ילדכם. לשם-כך, הדרוש, לדעתי, הוא אבחון לקויי-למידה שייעשה בידי מאבחן מומחה (לא פסיכולוג) ויוכל לספק אבחנה מפורטת על המצב היום והנחיות לתכנית קידום בכל תחום שנבדק. באמצעות אבחון זה ניתן להגיע לאבחנה מבדלת ראוייה מגיל רך, וגם לחזות את ההתקדמות והמכשולים הצפויים - ולהיערך לקראתם. את מוזמנת לקרוא את המאמר "אבחון בגיל הרך" המתייחס לאבחונים כאלה שבנך עבר ולאפשרויות אחרות: וכמובן לפנות לייעוץ אישי, המבוסס על היכרות, כדי לקבל תשובות ברורות יותר לשאלותייך. הנה קישור המסביר את התהליך בייעוץ ובאבחון: בברכה, ד"ר נויה ספקטור מנהלת הפורום
|
|
|