1.       הורים הם היחידים שיכולים לקבוע, להחליט, לאשר אבחונים וטיפולים לילדם;

2.       האחריות של ההורים היא ללמוד את הנושא, לברר דרכי טיפול, לבחור מה שמתאים להם, לילדם;

3.       חובתם של ההורים להבין את אחריותם בקידום הילד, את משמעות המושג "לדאוג לצרכיו";

4.       מומלץ להורים לא להסתפק בעצות כלליות, להיוועץ באופן אישי בבעלי המקצוע, ולאתר בעל מקצוע שעליו הם ילמדו לסמוך ואתו ימשיכן להתייעץ; מותר ומומלץ להיעזר בחוות דעת נוספות, לא להסתפק במי שמערכת מציעה, לא להסתפק במי שבחרו ולא חשו שבאו על סיפוקם וקיבלו תשובות והכוונה ראוייה;

5.       חשוב להבחין בין אבחנה רפואית של מצב בריאות לבין אבחנה תיפקודית, של מצב ההתפתחות, הגדילה, התיפקוד של הילד בינקות, בילדות הרכה, במסגרת הלימודית, בחברה;

6.       ההתערבות המוקדמת, האבחנה והטיפולים המוקדמים הם התהליך הקרוב ביותר ל"טיפול מונע": כשילד לא מקבל את הטיפולים והקידום בזמנם, הקשיים מחמירים, החריגות מתעצמת, העזרה מתרחקת;

7.       לעולם לא מאוחר: גם אם הילד לא אובחן אלא באיחור, תמיד ניתן לעזור, לקדם. ההתערבות המוקדמת אמנם יעילה יותר, וההבדל הוא משמעותי. ההתערבות המאוחרת היא לעתים קרובות בלתי נמנעת.

שלום רב,

הילד שלי בן שנתיים ו7חודשיים ילד חכם מאוד נבון בוגר מעל גילו אפילו הקפיצו אותו קבוצה בגן לקבוצה של הבוגרים,באמת שלא יכולתי לבקש יותר מיזה ,יחד עם זאת הוא שובב אמיתי בוחן גבולות כמעט ולא פוחד מכלום חוץ מדמות שהמצאנו שנקראת "נחום"הוא לא יכול לשחק בדבר אחד לאורך זמן הוא משתעמם מהר וזורק את המשחק הצידה ועובר למשחק הבא אבא הוא מאוד אוהב לראות טלוויזיה יש לו 3 סדרות שהוא מכור אליהן דייגו-מיקי מאוס-ופינוקיו והוא יודע ללמוד מכל אחת מהן ,פתאום ללא סיבה הוא יכול להעיף לך סטירה או לקפוץ עלייך או לזרוק משהו,הוא נרגע ונירדם רק כשהוא משחק לי או לאימו באוזן עם היד או עם הרגל שלו ככה זה מאז שהוא תינוק אני יותר מאשמח לקבל ממך יעוץ מה לעשות בנושא כי זה מוציא אותנו מהכלים תודה רבה על העזרה !!!