1. היום יודעים על סוגים שונים של אוטיזם.

2. השפה התקשורתית ושפת החשיבה היא העיקר בהגדרת היכולת והפרוגנוזה (החיזוי).

3. ההגדרות המובאות לציבור "בעיית תקשורת ראשונית", "PDD", "אוטיסט בתיפקוד גבוה" "אספרגר" אינן נושאות את ההסבר הדרוש על ילד קטן ואינן מסבירות מה מרכיבי התיפקוד של ילד, מתבגר ומבוגר.

4. חשוב מאוד לדעת שאצלינו יש ריבוי אבחנות של "PDD" ע"י מכונים להתפתחות הילד וע"י פסיכיאטרים, שלא תמיד משתמשים בכלי האבחון שמעבר להגדרות במדריך הפסיכיאטרי DSM-4.

5. חשוב שההורים ידעו: יש היום סולמות הערכה לקביעת אוטיזם, עם נורמות מקובלות שנבדקו ברחבי העולם.

6. אבחנת אוטיזם לדעתי חייבת לכלול הערכת תיפקודית שנעשית בידי מומחה לחינוך מיוחד, שיודע איך לגשת, לבדוק, לעורר, לגרוך שיתוף פעולה.

7. מבחנים פסיכולוגיים מקוכלים אינם מתאימים לאבחון אוטיסטים והאבחנה הניתנת ע"י מבחנים פסיכולוגיים ותצפית מזדמנת אינה מהימנה לדעתי.

8. דרושה אבחנה מבדלת.

9. האבחנה המוקדמת לעתים קרובות חשובה מבחינת הטיפול, אבל שגוייה מבחינת האבחנה והטיפול בהמשך: לא כל מי שהוגדר "אוטיסט" בילדות הרכה אמנם אוטיסו.

10. הורים נחפזים לעתים לקבל אבחנת "אוטיזם" כדי לקבל סיוע: הנחות, גן מיוחד, סייעת צמודה בגן רגיל, תו-חנייה ומתקשים לוותר על ההנחות הללו.

11. סייעת צמודה שמלווה את הילד בגן לא תמיד עונה על הדרישות והצרכים. ראשית, חשוב לחשוב על ילד קטן שזקוק לגן קטן. על בעיית תקשורת של ילד שצריך ללמוד כיצד להתנהל וכיצד לשתף פעולה וכיצד לקשור קשר וכיצד לדבר - וזאת יש לעשות ועדיף בקבוצת ילדים קטנה, בגן מיוחד ולא בגן ילדים גדול. וגם חשוב להתייחס להכשרה של הסייעת... ולהדרכה שהיא מקבלת...

12. אמנם, יש דרגות שונות על רצף האוטיזם - וחשוב מאוד לדעת להגדיר את היכולת ולא רק את האוטיזם, במבחנים מתאימים ולא רק עפ"י התרשמות של רופא, באמצעות מומחים שיודעים להפעיל את הילד ולערוך מבחנים מתאימים (מבחנים להערכת ליקויים תיפקודיים ולאיתור קשיים ולא מבחנים להערכת אינטליגנציה).