1.       לא זו הדרך: התוכנה המדוברת, שמפיציה מתיימרים לדבר בשבחה, אינה אלא חלק קטן בתהליך פסול: אין טעם לבדוק כאן – לשלוח לאוסטרליה, להביא תוצאות, להתהדר בממצאים. ראיתי: ילדים שאובחנו בתוכנה הזו, ויש להם, יש להם, יש להם, ליקויי קשב וריכוז והיפראקטיביות וקשיים – כאלה שכל עין אנוש ולא רק עין בוחנת מקצועית יכלה לראות – והתוכנה לא מצאה אותם...

2.       בדיקת קשב הנהוגה במרפאות הקשב, מסוג BRC ואחרות אינה ממצה את האבחון: רק אבחון לקויי-למידה שנעשה ע"י גורם אנושי ולא באמצעות מחשב, הואבחון שמספק אבחנה מבדלת בין ליקויי קשב וליקויי-למידה אחרים.

3.       לא זו הדרך: בית הספר הוא מערכת ציבורית. אם בית הספר מתיל לערוך בדיקות קשב ולאגור ממצאים ונתונים על תלמידיו, יש בכך משום פגיעה חמורה בזוכיות הפרט.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום

שלום רב לבאי הפורום,

ברוכים הבאים אלינו. בפורום זה ובפורומים אחרים שאני מנהלת מתפרסמות לפרקים הודעות של סטודנטים המזמינות את משתתפי הפורום להשיב על שאלוני מחקר. אני מזכירה:

ההודעות הללו מזמינות את באי הפורום להשתתף במחקרים שמבצעים סטודנטים, כחלק מלימודיהם. המתנדבים - המתבקשים להשתתף במחקר, מוזמנים למלא שאלונים. מובטחת להם "אנונימיות", אבל יש דברים נוספים שצריך לחשוב עליהם לפני שנחפזים להתנדב. הנה נקודות לשיקול הדעת:

1. החוקר צריך לפרסם את פרטיו המלאים: מעמדו כסטודנט או כחוקר, שמו המלא, וכתובתו;

2. החוקר חייב לפרסם את הגיבוי המוסדי - המוסד שעומד מאחורי המחקר, והכוונה: המנחה, המחלקה ופרטי זיהוי אחרים מקובלים;

3. החוקר חייב לפרסם את פרטי המחקר, כמקובל;

המתנדבים למחקר, מוזמנים בדרך-כלל באמצעותי, לשקול את השתתפותם, בטרם יתנדבו:

1. לא להשתתף במחקרים שזהותם בם נחשפת;

2. לא למלא שאלון מבלי שבדקו היטב מה הפרטים שהם מוסרים, מה הרכב השאלות בשאלון, האם הפרטים חושפים אותם או לא נוחים להם מסיבה כלשהי;

3. לדעת שיש להם כתובת עם פרטים מלאים לפניוה לשאלות, שיחה, בירור, מידע שהם רוצים או מעוניינים בו;

4. מותר למתנדב למחקר לשאול "מה יוצא לו מזה". מקובל שהשתתפות במחקר מעניקה הטבה למשתתפים: לפעמים סכום כספי, לפעמים בדיקה שהוא יכול להיות מעוניין בה, לפעמים מידע שמועבר אליו.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

13.               מערכת החינוך הנציחה את חותמת הגומי באבחון פסיכודידקטי. זהו אבחון שאינו מהימן בקביעת IQ לתלמידים לקויי-למידה (בד"כ לקויי-למידה יוצאים בעלי IQ נמוך מן היכולת האמיתית שלהם במבחן IQ ), אינו מאתר ליקויים ואינו מספק אבחנה מהימנה. יועצות בתי הספר מפנות תלמידים מתקשים לאבחון פסידכודידקטי, ומדגישות כי כך "יקבלו את כל ההקלות". כך הן משתפות פעולה עם הפסיכולוגים, מעודדות אבחון שרלטני שאינו מהימן, ממסחרות את חותמת-הגומי, מגבות פסיכולוגים חינוכיים ודרכי אבחון שאינם מהימנים. הנורא מכל: יש בכך סיכון רב מאוד ללקוייי-למידה שמותקפים ומואשמים ע"י המערכת. אלה ההתרחשויות בשנים האחרונות והחוצפה של משרד החינוך, יועצות בתי הספר, מנהלת גף לקויי-למידה, הפסיכולוגים החינוכיים ובעלי עניין אחרים להתלונן על ריבוי התאמות.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור