שלום רב,

ברוכים הבאים אלינו. הנה תשובות ל שאלות שבדרך כלל נשאלות ע"י מורים ומוגשות כעבודות תרגול לתלמידים במכללות למורים.  אני משיבה כאן, משום שהשאלות הללו חוזרות ואני רוצה לקוות שתשובותי יעזרו להורים ולילדים מתקשים שאינם מוצאים תשובה לפסיקות מגוחכות של פסיכולוגים באבחון שאינו מהימן, כי גם זאת שמעתי, רבות: מאבחנים פסיכולוגים מציינים כי הקשיים אינם נובעים מליקויי-למידה אלא מקשיי-למידה, ולכן לתלמיד "לא מגיעות התאמות-הקלות". זוהי בורות גדולה וזועקת.

1. קשיי-למידה יכולים להיגרם ע"י: ליקויי-למידה, מוטרדות רגשית, מצוקות שונות, יכולת נמוכה.

2. ליקויי למידה הם תסמונת של קשיים הנובעים מליקויי תיפקוד של מערכת העצבים המרכזית.

3. הדרך לערוך אבחנה מבדלת בין קשיים הנובעים מליקויי-למידה לבין קשיים הנובעים ממצוקות אחרות היא באמצעות אבחון לקויי-למידה שנערך בידי מומחה, ולא, בשום-אופן, לא ע"י אבחון פסיכולוגי או "פסיכודידקטי".

4. תיפקוד נמוך באבחון פסיכולוגי הוא נחלת רבים שאינם בעלי תיפקוד נמוך: הרבים הללו הם לקויי-למידה שהאבחון הפסיכולוגי לא מתאים להם, שהליקויים שלהם לא אותרו והפסיכולוגים שבודקים אותם לא יודעים את מגבלות תפקדים ואת איכותו הלא-מהימנה של האבחון שהם מבצעים.

5. אמנם, יש קושי שקשור למנת-משכל: ילדים שמתפקדים בפיגור מתקשים להשתלב במסגרת רגילה, משום דרישות הלימוד גבוהות מדי עבורם.

6. למערכת החינוך אין ברירה, אלא לקבוע גבולות. אלא שעל הגבולות הללו הציבה שומרים מסוכנים שלא למדו את תפקידם ולא נרתעים מלפסוק אבחנות שגויות שמזיקות לתלמידים וחוסמות את דרכם, לכל החיים. לדעתי - לכל מי שמתקשה מגיעה עזרה שמתאימה לו. "הקלות" או "התאמות" אמנם, מזכות רק לקויי-למידה, עפ"י ההגדרה: מתקשים שיש להם ליקויי תיפקוד ייחודיים ואינטליגנציה תקינה. המעגל חוזר: האבחנה המתבססת על אבחון פסיכולוגי היא המסוכנת, המתעתעת, המטעה והמזיקה. הראשונים שהיו צריכים להבין זאת הם הפסיכולוגים שנאבקים באמצעות האבחונים הללו על פרנסתם.

7. הדרך היחידה לתקן נזק שנגרם - אם נעשה אבחון פסיכודידקטי: לפנות לאבחון לקויי-למידה, לברר את הדרוש, לראות אם ניתן לתקן את המעוות.

ברוכים הבאים אלינו. ילד שמראה הסח-דעת, שיכחה, קשיים להתארגן, קשיים לשמור על רצף של הקשבה, שמפהק כשמדברים עמו או כשהוא נדרש לבצע חשיבה ולהפגין ידע מילולי, שמתקשה להתארגן מול דרישות בית הספר, לא מספיק, לא מצליח ולא מתקדם – הוא ילד בעל ליקויי-למידה. חלק מן התסמינים הללו אמנם אופייניים לליקויי-קשב. אבל, אם מטפלים בקשב בלבד – צפויים הקשיים להימשך, גם אם הם מרשימים כנפתרים באופן זמני. בדרך כלל ליקויי קשב מלווים בליקויי-למידה אחרים, ויש לערוך אבחון לקויי-למידה (לא אבחון פסיכולוגי ולא אבחון דידקטי) כדי לאתר את הליקויים, להבחין בין ליקויי קשב וליקויי למידה אחרים שמשפיעים על הקשב וכדי שניתן יהיה להמליץ על היערכות, סיוע, התאמת שיטה וגישה וקידום אחרי האבחון. לצערי אני שומעת שילדים קטנים בכיתה א'-ב' ואפילו בגן מופנים ל"בדיקות קשב", עוברים "בדיקת טובה", נמצאים "תקינים" וההורים שמחים, אבל זוהי שמחת שוטים: בדיקת טובה אינה מאפשרת מהימנות לגבי ליקויי קשב או ליקויי-למידה אחרים, אינה מתאימה לילדים קטנים והממצאים שהיא מספקת מעוותים ואינם מעמיקים. נוירולוג שמכבד את עצמו ואת הפונים אליו עורך בדיקות נוירולוגיות אם צריך, כדי לראות אם יש הפרעות נוירולוגיות או בעיות בריאות אחרות הגורמות למצב המתואר, ובעיקר קורא את ממצאי האבחון: שם יש מידע חשוב, מעמיק, בסיסי. שמעתי על נוירולוגים שמעדיפים לראות ילד רק אחרי בדיקת-טובה. אוי ואבוי למצב כזה, מוטה, מטעה, טועה ואינו מאפשר את ההיכרות הבסיסית החשובה על מנת להעריך את הצרכים של הילד. ילדים צעירים בכיתה א' או ב' אינם יכולים לתפקד במבחן טובה, משום שכישורי עבודת המחשב והידיים הנדרשים אינם בשלים, לקויים ואינם מראים את המצב האמיתי.  ידוע הרבה על השטחיות של בדיקות הקשב. הם מקלות על הרופא וחוסכות בזמן ואינן מתבססות על היכרות מעמיקה ואפילו לא על דוחות מקצועיים של מי שבדקו את הילד. נוירולוג שמסתמך על בדיקת טובה הוא נוירולוג שכפוף לדרישות טשפיות של קופות החולים ואינו מסוגל להפעיל שיקול דעת מקצועי ומהימן. וכך, ילד שלא הצליח ללמוד בכיתה א', למרות הכנה לבית הספר, עבודה של מרפאים בעיסוק וקלינאי תקשורת, עבודה של הוראה מתקנת במשך כל שנת הלימודים, וזקוק לקידום מהיר ולשיקום תחושת הכשלון ובאבחון נמצא שיש לו ליקוי-למידה וביניהם ליקויי-קשב ושחשוב לגייס את כל האפשרויות כדי לקדם אותו להכין אותו בחופשת הקיץ לקראת הלימודים ממתין בתור לבדיקת טובה, כדי שהנוירולוג יואיל לפגוש אותו ולהחליט אם הטיפול התרופתי מתאים ומסייע. בינתיים, נמנע הטיפול שיכול לקדם ולעזור והדשדוש חוגג. חבל שההורים מוטעים כך. חבל שהנוירולוגים של קופ"ח מוטעים כך. מה לעשות? לחפש נוירולוג מקשיב, קורא, חושב ומסביר.

ד"ר נויה ספקטור