תגובה להודעה
נושא ההודעה:
כינוי:
תוכן ההודעה:	<div align="right" dir="rtl" style="color:#000000; font-size:12px"></div>
תיאור הקישור:
כתובת הקישור:
תיאור הקישור השני:
כתובת הקישור השני:
העלאת קובץ:	קבצים מותרים: JPEG, GIF, PNG, ZIP, RAR
לחץ על התיבה 'אני לא רובוט' כדי לשלוח את ההודעה
סגור תגובה

אבחון דידקטי ואבחון לקויי-למידה:

 

ליקויי למידה אינם ייחודיים ללמידה אקדמית. אמנם, במערכת החינוך שלנו מתייחסים לליקויים האקדמיים כגון דיסלקסיה (ליקוי קריאה ייחודי), דיסגרפיה (ליקוי כתיבה ייחודי), דיסקלקוליה (ליקוי ייחודי בחשיבה חשבונית) וליקויי קשב  וריכוז, אבל קיימים ליקויים בהתמצאות, ליקויים בקריאת המפה החברתית, ליקויי שפה ייחודיים ועוד.

 

אבחון פסיכולוגי  הוא כלי שאינו מתאים לאבחון לקויי-למידה: באבחון פסיכולוגי נקבע ציון משוקלל של מנת המשכל, ובמקרים רבים נבדקים לקויי-למידה אינם מממשים את הפוטנציאל (היכולת) האמיתי שלהם באבחון פסיכולוגי; תיפקוד של לקויי-למידה במבחנים פסיכולוגיים בדרך-כלל מראה אינטליגנציה נמוכה מן היכולת האמיתית שלהם;

 

אבחון פסיכודידקטי, כמו אבחון פסיכולוגי, תמיד נעשה בידי פסיכולוגים חינוכיים ובדרך-כלל  לא בידי מאבחנים מומחים ללקויי-למידה;

 

במערכת החינוך שלנו הונצח אבחון פסיכודידקטי כחותמת-גומי לאישור התאמות ללקויי-למידה. זוהי דרך פסולה, פוגעת, מסכנת, מונעת דרכים וסוגרת אפשרויות, מעוותת ומזיקה.

 

 

המאבחן המומחה ללקויי-למידה, בניגוד לפסיכולוג ובניגוד לרוב המאבחנים הדידקטיים, מעריך את הכישורים והיכולת בתחומי התיפקוד השונים ומספק אבחנה מבדלת בין ליקויים שונים ורמת תפקוד עפ"י מבחנים שהותאמו במיוחד לאוכלוסיות חריגות, והם בנויים ומיועדים לנבדקים בעלי קשיים שונים: נבדקים שיכולת הכתיבה והסימון שלהם לקוייה, נבדקים שיכולת ההתארגנות שלהם במגבלות זמן לקוייה, נבדקים שדיבורם משובש, נבדקים לקויי-שפה ודיבור, ואף נבדקים שאינם מדברים.

 

באבחון לקויי-למידה ניתן להבחין ולראות יכולת של נבדקים בעלי קשיים שונים: נבדק שאינו מדבר, נבדק שאינו מתבטא כהלכה, נבדק שמתקשה בחישובים מתימטיים, נבדק שאינו יכול לקרוא או לכתוב. התיפקוד מוערך, מבלי שמצבו המיוחד של הנבדק יפגע בנתונים האישיים שלו.

 

ליקויי-למידה נובעים מתקלות בתיפקוד מערכת העצבים המרכזית, וכאשר הם קיימים, הם מהווים מרכיב מרכזי במערכת התיפקוד. כאשר מאבחן אינו מתייחס למערכת התיפקוד כפי שהיא, מתעלם מליקויי הלמידה או אינו יודע עליהם, האבחנה אינה מהימנה, והמסקנות כמו הטיפול יכולים לגרום נזק, להוביל לשנים של דשדוש במקום, ולא להתייחס לקשיים היומיומיים, במקום התקדמות והתמודדות עם הקשיים האמיתיים.

 

מאבחן מומחה ללקויי-למידה הוא בעל הכשרה בינתחומית ובקיא באבחנה מבדלת.

 

מאבחן דידקטי הוא בדרך כלל מורה, (אם-כי, לצערי, לא בכל מקום בו מכשירים מאבחנים דידקטיים מחייבים בתעודת הוראה כתנאי-קבלה) שהוכשר לאבחן באמצעות אבחון ההישגים בקריאה, חשבון, אנגלית וכיו"ב. אבחונים דידקטיים מבוצעים רק אחרי תהליך הלימוד, לרוב בכיתה ב'. אמנם, מערכת החינוך התגאתה בזמנה באבחון לגיל הגן שפרסומו נעשה ברעש רב ובהשמצת כל הגורמים המאבחנים והמומחים בארץ, אבל הסתבר, עם הזמן,  שהנורמות בעייתיות והנושא הושתק . (עד לרעש הבא, בעידוד בעלי-העניין, יוצרי המבחן).

 

אבחון דידקטי הוא חלק מאבחון לקויי-למידה, והוא יציר מערכת החינוך וארגון "ניצן" במחוזותנו: זהו אבחון  שאמור  לספק נתונים לבניית תכנית מתאימה, אבל הסיכון הוא בהיותו  חלקי, ובהיותו נערך בידי מאבחנת שהכשרתה לעתים מוגבלת לעריכת האבחון ולא לקביעת אבחנה ואבחנה מבדלת. מסיבה זו, צורף האבחון הפסיכולוגי בזמנו, במרכזי "ניצן". זה, כשלעצמו, בעייתי, משום שאבחון פסיכולוגי לעיתים קרובות אינו מספק ממצאים מהימנים על התיפקוד האינטלקטואלי – מנת המשכל ((IQ, וילדים רבים במערכת החינוך מאובחנים כבעלי אינטליגנציה נמוכה מן היכולת האמיתית שלהם.

 

כאשר נערך אבחון לקויי-למידה בידי מאבחן מומחה – מתבצעת אבחנה מבדלת בין ליקויי-למידה לבין עצמם, בין ליקויי למידה לבין בעיות שמקורן שונה. במערכת החינוך ממשיכים לדרוש אבחון פסיכודידקטי, ולדעתי - ההורים צריכים לדעת כיצד להימנע מאבחנה שאינה מתבססת על איתור ליקויים ייחודיים ומפגיעה בזכויות הפרט של ילדם. הדרך המומלצת היא לבצע אבחון לקויי-למידה ולהתבסס על ההמלצות. אם ההמלצות כוללות אבחון פסיכולוגי – חשוב לפנות לפסיכולוג ולהציג בפניו את דוח אבחון לקוי-למידה. אבחון לקויי-למידה מספק מידע חיוני מפורט וקריטי לגבי התיפקוד האקדמי והיומיומי שאינו קשור בבית הספר.

 בברכה,

 

ד"ר נויה ספקטור 

 

שלום רב לבאי הפורום,

ברוכים הבאים אלינו.

הורים מגיעים אלי אחרי שנכוו מאבחון שלדעתם לא שיקף את היכולת האמיתית שראו בילדיהם. הם פונים לבעלי מקצוע וסומכים על הדרך ועל בית הספר שהפנו אותם לאבחון ודרשו מהם לבצע אותו.

הנה שני נושאים חשובים שיכולים לעזור להורים בהיערכות לקראת האבחון, בכל גיל:

במבחנים פסיכולוגיים אין "התאמות". לכן, הזהירות מתחייבת מראש:

1. אם יודעים או חושדים שלנבדק יש ליקויי קשב - מומלץ להיוועץ בנוירולוג הלפני האבחון הפסיכולוגי (כן, נוירולוג, לא להסתפק ברופא משפחה) כדי לאפשר שיקול טיפול תרופתי למפגשי המבחן הפסיכולוגי, שתמיד מתייחס ליכולת השכלית של הילד, ובמקרה של קשיי קשב והפרעות בריכוז - לא יראה את היכולת האמיתית, ולא יאפשר בדיקה אמינה וממצאים מהימנים; איא פשר יהיה לחזור על המבחן הפסיכולוגי אם לא ייראה תקין, אלא לאחר כשנה, לכן מומלץ לשקול היערכות מראש.

2. ילדים ונבדקים בוגרים בעלי ליקויי שפה לא יכולים להראות את היכולת השכלית האמיתית שלהם במבחנים הפסיכולוגים המקובלים, כי הם מבוססים על שפה, הבנת שפה, הבעת שפה ויכולת להשתמש בשפה (כך במיוחד מבחן ווכסלר, בגירסה לילדי הגן ובגירסה לתלמידים ובוגרים). חשוב שלפסיכולוג הבודק יהיה ידע ותהיה אפשרות לבדוק את התיפקוד השכלי במבחנים שאינם תלויי-שפה. ייש מבחנים כאלה, הם מקובלים באבחון לקויי-קשב ולקויי-למידה אחרים, וזה פשע לא להשתמש בם, כדי לדעת מה באמת מצבו התיפקודי, השכלי והלימודי של הנבדק.

השימוש במבחנים באבחון אוסר על שימוש חוזר באותם מבחנים - על פי דרישות המבחנים והאתיקה המקצועית: מבחן שנערך ובוצע - כאמור, אי אפשר לבצע אותו שוב במהלך כשנה (יש הבדלים מסויימים בין מבחנים שונים בדרישות אלו). לכן, חשוב לדעת את הדברים ולהיערך מראש.

 

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור 

 

אבחון קשב בגן חובה ובכיתה א':

 

שלום לבאי הפורום,

 

ברוכים הבאים אלינו. בימים אלה אני פוגשת ילדים רבים בני חמש וחצי. אלה ילדים שעתידים לעלות לכיתה א'. השאלה הנשאלת, לרוב, היא: האם הילד בשל ומתאים לכיתה א'? השאלה הזו מתעוררת משום שהגננת מבחינה בקשיים בישיבה שקטה בפעילויות-ריכוז, בהסח-דעת ובקושי ללמוד ולזכור את שמות האותיות, לעתים קושי באחיזת העפרון והצבע.

 

ילד שמראה הסח-דעת, שיכחה, קשיים להתארגן, קשיים לשמור על רצף של הקשבה, שמפהק כשמדברים עמו או כשהוא נדרש לבצע חשיבה ולהפגין ידע מילולי, שמתקשה להתארגן מול דרישות בית הספר, לא מספיק, לא מצליח ולא מתקדם – הוא ילד בעל ליקויי-למידה. חלק מן התסמינים הללו אמנם אופייניים לליקויי-קשב. אבל, אם מטפלים בקשב בלבד – צפויים הקשיים להימשך, גם אם הם מרשימים כנפתרים באופן זמני. בדרך כלל ליקויי קשב מלווים בליקויי-למידה אחרים, ויש לערוך אבחון לקויי-למידה (לא אבחון פסיכולוגי ולא אבחון דידקטי) כדי לאתר את הליקויים, להבחין בין ליקויי קשב וליקויי למידה אחרים שמשפיעים על הקשב וכדי שניתן יהיה להמליץ על היערכות, סיוע, התאמת שיטה וגישה וקידום אחרי האבחון. לצערי אני שומעת שילדים קטנים בכיתה א'-ב' ואפילו בגן מופנים ל"בדיקות קשב", עוברים "בדיקת טובה", נמצאים "תקינים" וההורים שמחים, אבל זוהי שמחת שוטים: בדיקת טובה אינה מאפשרת מהימנות לגבי ליקויי קשב או ליקויי-למידה אחרים, אינה מתאימה לילדים קטנים והממצאים שהיא מספקת מעוותים ואינם מעמיקים. נוירולוג שמכבד את עצמו ואת הפונים אליו עורך בדיקות נוירולוגיות אם צריך, כדי לראות אם יש הפרעות נוירולוגיות או בעיות בריאות אחרות הגורמות למצב המתואר, ובעיקר קורא את ממצאי האבחון: שם יש מידע חשוב, מעמיק, בסיסי. שמעתי על נוירולוגים שמעדיפים לראות ילד רק אחרי בדיקת-טובה. אוי ואבוי למצב כזה, מוטה, מטעה, טועה ואינו מאפשר את ההיכרות הבסיסית החשובה על מנת להעריך את הצרכים של הילד. ילדים צעירים בכיתה א' או ב' אינם יכולים לתפקד במבחן טובה, משום שכישורי עבודת המחשב והידיים הנדרשים אינם בשלים, לקויים ואינם מראים את המצב האמיתי.  ידוע הרבה על השטחיות של בדיקות הקשב. הם מקלות על הרופא וחוסכות בזמן ואינן מתבססות על היכרות מעמיקה ואפילו לא על דוחות מקצועיים של מי שבדקו את הילד. נוירולוג שמסתמך על בדיקת טובה הוא נוירולוג שכפוף לדרישות של קופות החולים ולא בהכרח משתדל להפעיל שיקול דעת מקצועי ומהימן. וכך, ילד שלא הצליח ללמוד בכיתה א', למרות הכנה לבית הספר, עבודה של מרפאים בעיסוק וקלינאי תקשורת, עבודה של הוראה מתקנת במשך כל שנת הלימודים, וזקוק לקידום מהיר ולשיקום תחושת הכשלון ובאבחון נמצא שיש לו ליקוי-למידה וביניהם ליקויי-קשב ושחשוב לגייס את כל האפשרויות כדי לקדם אותו להכין אותו בחופשת הקיץ לקראת הלימודים ממתין בתור לבדיקת טובה, כדי שהנוירולוג יואיל לפגוש אותו ולהחליט אם הטיפול התרופתי מתאים ומסייע. בינתיים, נמנע הטיפול שיכול לקדם ולעזור והדשדוש חוגג. חבל שההורים מוטעים כך. חבל שהנוירולוגים של קופ"ח מוטעים כך. מה לעשות? לחפש נוירולוג מקשיב, קורא, חושב ומסביר.

 

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור 

 

שלום רב לבאי הפורום,

 

עלון 79 יצא לאור באתר הבית ובו מאמר על דיסלקסיה וליקויי ראייה.

 

בברכה,

 

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

 

שלום לך,

 

הבן שלי עולה לכיתה י"א. רכש קריאה וכתיבה לאט מאוד אבל בצורה סבירה. בכיתה ז' אובחן כבעל ליקויי למידה ובעיות קשב וריכוז. כיום לומד בבית ספר תיכון לילדים עם הבעיות האלה.

 מה שמאפיין אותו זה קריאה איטית מאוד וכתיבה איטית וקושי בארגון של טקסט. מענין אבל אין לו בכלל שגיאות כתיב.

הוא נער מאוד אינטליגנטי אבל מעולם לא הצליח לקרוא ספר שלם.

במסגרת שבה הוא נמצא כיום 'מנגישים' להם את החומר באמצעות טקסטים קצרים יותר ואמצעים ויזואלים (סרטים וכו'). וזה מאוד עוזר לו. 

 אני תוהה אם בנוסף למה שהוא מקבל כיום בבית ספר, אם יש טיפול שיכול לעזור לו ספציפית בנושא הקריאה. מאחר שהתמקדנו לאורך השנים בקשיים אחרים שלו (בעיות התנהגות, חרדות ועוד) לא הגענו לטפל מספיק בנושא הקריאה.

 

מה דעתך? 

 

שלום רב,

ברוכה הבאה אלינו. אני חושבת שבבית הספר יוכלו להשיב לשאלתך, משום ששם מכירים את בנך. אם את מעוניינת בחוות דעת נוספת - את מוזמנת לפנות, לברר פרטים, לקבוע מפגש ייעוץ. זאת, משום שללא היכרות מעמיקה לא אוכל לדעת אם ניתן לעזור, אם יש לי מה להציע, לתרום, להסביר.

כדאי מאוד להיזהר ממי שיציעו לך 'נסים ונפלאות', כי התיאור שלך מעיד על דיסלקסיה, וחשוב מאוד לדעת איזה סוג של דיסלקסיה וחשוב גם לדעת שאין שיטה אחת שמתאימה לכולם. לכן, אם את פונה לעצה וייעוץ, כדאי מאוד לא לשכוח שמי שאת פונה אליהם צריכים לדעת היטב את הנושא ולהכיר היטב את הבן. 

בברכה ובהצלחה,

ד"ר נויה ספקטור 

 

תודה על המענה המפורט שלך

משונה אבל לאורך כל האיבחונים שעבר, לא הוזכרה המילה דיסלקסיה

כשתתחיל שנת הלימודים אנסה לבדוק יותר מול צוות בית הספר ובמידת הצורך אפנה אליך

 

תודה

 

טלי 

 

שלום לך שוב,

 

 

ברוכה הבאה אלינו שוב. קורה הרבה: מאבחנים לא מומחים בהכרח באיתור ליקויים ייחודיים, הם נוטים לנקוט מושגים כלליים, כגון 'ליקויי למידה' ולא מציינים אילו ליקויים. לעומת זאת בדרך כלל מצייניים קשיים הנובעים מליקויי למידה, ולא יודעים לאתר את מקורם. כך לדעתי.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור 

 

נויה שלום רב,

קראתי הרבה על סוגי האבחונים, והאמת די אבדתי כיוון, אם בכוונתי לבצע את האבחון הפסיכודדקטי המקיף והמשולב שכולל אנגלית ומתמטיקה, האם מחייב שהמאבחן יהיה מאבחן מומחה בהוראה/מורה לחינוך מיוחד? האם האבחון עצמו אמור לכלול את הבדיקות הבאות:

TOVA , מבחן ה- BRC, ובדיקה בשיטת ה- NEBA ???

האם אמורות להיות בדיקות נוספות באותו אבחון ?

תודה רבה מראש,

ימית

 

 

 

שלום רב,

 

אני מבינה שלא קראת את המאמרים באתר הבית שלי, כי אני אף-פעם, מכל מקום ובכל מקרה לא ממליצה על אבחון פסיכודידקטי, בשום אופן שבעולם.

 

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור 

 

שלום רב,

ברצוני לדעת איזה אבחון בלתי פורמאלי מומלץ לצורך הכנת תכנית עבודה עם תלמידי חטיבת הבניים במסגרת שיעורי הוראה מתקנת. בעבר השתמשתי בערכה של אסתר טוב- לי, אך נראה לי שזו מתאימה יותר לתלמידי בית ספר יסודי.

תודה,

מהמתמקצעת 

 

שלום רב,

ברוכה הבאה אלינו. אני חוששת שכאן לא הכתובת לחפש אבחונים שאינם מקצועיים וגם המושג 'מתמקצעת' לא בדיוק ברור לי. אבחון צריך להיות מקצועי ומהימן ולהתבצע אך ורק בידי בעלי מקצוע. אם 'מתמקצעת' זה כינוי שלך לתלמידה במוסד שמכשיר אותך להיות מאבחנת - יש לך שם מורים שיכולים להדריך אותך. שרלטנות היא סיכון גדול לדעתי ואני מאוד נזהרת מלייעץ ולהדריך אלא אך ורק מי שאני מכירה, ממונה על ההדרכה שלהם ויודעת היטב את משנתם ומשנתי בנושא.

 יש די בלבול, אי-סדר, בעלי עניין וחסרי השכלה מתאימה בתחום הזה, כך לדעתי, כאמור, ואני מאוד לא הייתי רוצה להשתתף בחגיגה כזו.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

 

 

 

נויה שלום,

ראשית, תודה על תשובתך המנומקת והמפורטת, אני מעריכה מאוד את מקצועיותך. ייתכן כי השימוש במונח ? אבחון בלתי פורמאלי? הוא שחרה לך ואני חוזרת בי ממונח זה. מדובר בתלמידים אשר מגיעים אליי עם אבחון דידקטי ופסיכודידקטי  מהיימן  ותקף, אך ברצוני לערוך להם מבדק נוסף בתחומי השפה והחשבון .

 

אשמח לדעת אם יש בפיך ( מקלדתך )  המלצות על סוגי מבדקים אשר עוסקים במיומנויות  בסיס מחד, אך מותאמים לגילאי חטיבת הבניים מנגד. 

תודה. 

 

שלום רב שוב,

 

אני מתארת לעצמי שכל ספר לימוד יספק את רצונך לדעת על רמת הידע, ואני מדגישה: ידע ולא תיפקוד ויכולת, ועוד אני מבקשת להדגיש: אני כמובן לא חושבת שאבחון פסיכודידקטי, דידקטי וכל מה שנהוג ומקובל במערכת יכול לספק לך את הדרוש, ולכן - אני מציעה לך לפנות למאבחנת, שאולי תוכל להסביר לך מה היא חושבת על היכולת ועל דרך הלימוד הרצוייה.

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור מנהלת הפורום 

 

שלום רב לבאי הפורום,

 

ברוכים הבאים אלינו.

בגליון סוף השבוע של הארץ, 24.06.2016, מופיעה כתבה של עידו אפרתי על מחקר שמוביל פרופ' יזהר ברגד מאוניברסיטת בר-אילן, מומחה עולמי בחקר תסמונת-סינדרום טורט (ויש כותבים טורייט).

קישור לכתבה: ראו למטה, בסוף ההודעה. 

בכתבה מצויין כי תסמונת טורט היא הפרעה נוירולוגית-התפתחותית המאופיינת בהופעת תנועות וקולות בלתי-רצוניים ('טיקים'). התסמונת התגלתה לפני למעלה ממאה שנה, ע"י נוירולוג צרפתי: ז'ורז' ז'יל דה לה טורט. מתוך המחקרים ידוע היום כי לרוב מבחינים בתסמינים בגיל 5-6, ידוע כי יש החמרה לקראת גיל ההתבגרות - בגיל 10-12, ידוע כי ההפרעה אינה פסיכולוגית. יש בעלי תסמונת טורט שיש להם הפרעות נוספות: יש המאובחנים כסובולים מ OCD הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (30% מן הנחקרים), יש בעלי הפרעת קשב וריכוז, (60%), 10%-15% במחקרים הראו גם אוטיזם. הסיבה לתופעת התנועות והקולות הבלתי רצוניים (טיקים): כשל בתהליך שמתקיים בתקשורת בין שני אזורים במוח. המחקרים, עפ"י כתבתו של עידו אפרתי בהארץ, מצביעים על המקור: האזור הנקרא סטריאטום: אזור בעומק המוח, חלק מגרעיני הבסיס. הסטריאטום מעורב בתכנון ובשליטה בתנועות, ובתהליכים קוגניטיביים ורגשיים. אחד מתפקידיו, עפ"י פרופ' ברגד מבר אילן הוא לבלום תנועות לא רצוניות. כשהתנועות הלא רצוניות לא נבלמות - מתחוללת הצפה של תנועות, לפעמים תנועות אחדות בו-זמנית. לגוף חשוב שיהיה לו מנגנון לשליטה מוטורית, וכשהוא לא מתקיים - יש הצפה של תנועות. הסטריאטום קולט מסרים באמצעות תאי-עצב, ופורק את העומס כאשר הוא מגיע לגבול-יכלתו. שיבוש בפעילות הסטריאטום גורם טיק. חלק גדול מבעלי תסמונת טורט שאובחנו בילדותם מראה מיתון והפחתה בתסמינים (סימפטומים) בבגרות, אבל חלקם ממשיכים וסובלים מן התסמינים לאורך חייהם כבוגרים.

 

בברכה,

 

ד"ר נויה ספקטור
מאבחנת ומטפלת מומחית בלקויי-למידה

מומחית לאבחנה מבדלת
דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית – חינוך מיוחד

 

קישור מצורף: כתבה בהארץ
 

שלום רב לבאי הפורום,

 

הנה קישור לכתבה על פסטיבל מיוחד וייחודי שמתקיים שוב בירושלים:

 

 

בברכה,

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום 

קישור מצורף: פסטיבל בירושלים
 

שלום רב לבאי הפורום,

 

ברוכים הבאים אלינו. יום הזכרון ויום העצמאות. ילדים זקוקים לעצה ולהנחייה. במשפחה חשוב לדבר על התופעות שיכולות להדאיג, לאיים, להפחיד ילדים בעלי צרכים מיוחדים: חשוב להזכיר את הסממנים ולהתייחס אליהם, לפני שאנחנו מדברים על הסמליות, הסיבות והנסיבות. הנה הנושאים שהורים, גננות ומורים צריכים להתייחס אליהם בהדרכה היומית, בתיאור המצב, בהכנה לקראת, בשלבים, בהדרגה, לא כל הנושאים יחד ולא בבת אחת:

 

1.     הכנה לטקס הזכרון בגן, בבית הספר, בטלויזיה, בישוב;

 

2.     הצפירה: חשוב שילדים ידעו שבשעה (כדאי לנקוב בשעה, להראות ע"ג השעון, לציין במה הילד יהיה עסוק בשעה זו, אם יהיה בכיתה, אם זה יהיה בזמן השעור, ההפסקה או ארוחת הבוקר): תישמע צפירה, כמו אזעקה, יהיו צפירות, אזעקות, מין-שריקה למשך דקה שלמה. כדאי לתרגיל "דקה" ולעמוד בשקט דקה שלמה, ולהשתדל לא להתנועע.

 

3.     המשמעות: כדי להזכיר לאנשים את החיילים שנהרגו במלחמות. כל אחד חושב על הסיפורים שהוא שמע על המלחמות ורוצה שלא יהיו מלחמות. כדאי להיזהר מליבוי עצב ויחד עם זאת לתת תחושה רצינית: כולם עומדים בשקט וחושבים ברצינות על אנשים עצובים שהילד שלהם הלך למלחמה.

 

4.     ה"נאומים", התפילה, קטעי ה"יזכור": ללמד את המשמעות והפרושים מראש, כהכנה, כהסבר.

 

 

החגיגות והמאפיין אותן: רעש, זיקוקין די-נור, דוחק ברחובות או במקום ארוע כזה או אחר:

 

1.     חשוב להכין את הילד (הרגיש, עם קשיי-וויסות, עם נטייה להתרוצץ, עם תגובות קיצוניות לרעשים, דוחק והפתעות);

 

2.     חשוב לתכנן ולהנחות כיצד יוצאים מן הבית, כיצד שומרים על קשר עם (היד של) ההורים;

 

3.     חשוב ללמד מה עושים אם פתאום לא מוצאים את ההורים, בכל מקום שאליו מגיעים במסגרת ארוע מחוץ לבית;

 

4.     חשוב ללמד את הילד הרגיש להגן על אזניו בכפות ידיו, ואפשר גם לעזור לו באמצעות ידי המבוגר שאתו;

 

5.     חשוב להגדיר את הכללים, הנהלים, החוקים ביציאה מן הבית, בהשתתפות בארוע חגיגי שאליו הולכים, שבו אמורים להשתתף.

 

 

בהכנה נכונה, מצמצמים את ההפתעות שאינן רצויות, את הבהלה, המבוכה, ההתנהגות החריגה ואי-הנעימות. כדאי ומומלץ מאוד להתכונן ולהכין לכל מה שניתן לצפות מראש.

 

ומאוד כדאי לשקול מראש, אם הילד שאתנו מתאים לארוע גדול והמוני...

 

בברכה,

 

ד"ר נויה ספקטור

מנהלת הפורום