פורום חינוך מיוחד

פורום ליקויי למידה

 

 

 

אבחון לקויי למידה בארץ

 

שיטות אבחון לקויי-למידה בארץ:


כל הזכויות שמורות לנויה ספקטור. אין להעתיק, לעשות שימוש כלשהו ללא איזכור שם המחברת וכתובת האתר.
מאת נויה ספקטור, נשלח כעלון חודש דצמבר, לנרשמים באתר
www.noya.co.il

המספר הגדל והולך של לקויי-למידה נובע בעיקרו מריבוי המקרים של ילודים בסיכון ששורדים היום ולא שרדו בעבר (גידול טבעי), ומן המחקר המתפתח בתחום ליקויי-הלמידה המאפשר ללקויי-למידה רבים (בעיקר לְקויי-שפה וּלְקויי-קשב) לא להיקרא עוד "מפגרים" ו"מופרעים" ולהשוות את נקודת הזינוק שלהם לבני-גילם, למרות שנולדו חלשים ופגיעים. "עצלנות" ו"חוסר מוטיבאציה" כמעט ואינן קיימות היום אצל תלמידים שמאפשרים להם ללמוד בתנאים מותאמים ליכולתם. במקום להעמיק ולהקפיד על אבחון מקצועי ומהימן, ממשיכים גורמים במשרד החינוך לפגוע בנבדקים לקויי-למידה, למנוע סיוע ובחינות מותאמות מן הזכאים ולעודד שרלטנות באבחון.

במהלך שנת הלימודים הקודמת ובשנת הלימודים הנכחית (2005-2006) נוהגות יועצות בתי-הספר להפנות תלמידים לקויי-למידה או תלמידים שהתעורר לגביהם חשד שהם לקויי-למידה לאבחון פסיכודידקטי.

וועדות מחוזיות וועדות התאמות שנקבעו במשרד החינוך בדקו דוחות-אבחונים והערכות-מורים ויועצים שהועברו אליהם, וקבעו מי זכאי לסיוע ולהתייחסות מיוחדת בגין ליקויי למידה: שעות-סיוע ובחינות מותאמות לתלמידים לקויי-למידה אושרו או נידחו בעקבות דיונים בוועדות הללו. דוחות-אבחון הושבו לבתי הספר וילדים ונערים שהוגדרו ואובחנו בעבר כלְקויי-למידה הוגדרו מחדש כ"בעלי בעיות למידה" ולא כ"לְקויי-למידה", ואיבדו את זכויותיהם. בעיות למידה הן בעיות שמקורתיהןן מגוונים: ישנן בעיות למידה הנובעות מגורמים שונים: קשיים רגשיים, רמה נמוכה של תיפקוד אינטלקטואלי, גורמים סביבתיים וגם ליקויי למידה גורמים ל"בעיות למידה". ליקויי-למידה, בהבדל מבעיות-למידה, מהווים תסמונת (סינדרום) ייחודית (ספציפית). מקורם של ליקויי הלמידה בליקוי תיפקודי של מערכת העצבים המרכזית והוא גנטי (תורשתי), או טראומתי (תוצאה של חבלה בעקבות פציעה או מחלה מוחית). תהליך האבחון וקביעת האבחנה נעשים ע"י מומחים לאבחון, בעלי ידע בינתחומי (אינטרדיציפלינרי) או באמצעות שיתוף פעולה בין מומחים מתחומים שונים, חינוכיים, רפואיים ופארא-רפואיים.

חשוב להבחין בין שלושה סוגי אבחונים: אבחון פסיכולוגי, אבחון דידקטי ואבחון לקויי-למידה:

אבחון פסיכולוגי הוא אבחון המביא נתונים על היכולת האינטלקטואלית, התיפקוד השכלי של הנבדק. המבחן המקובל בשימוש ע"י פסיכולוגים בארץ ובעולם הוא מבחן ווכסלר. בכל הגירסאות של מבחן ווכסלר, (בגירסה לילדי-גן ובגירסאות לילדים ולבוגרים), נקבעת מנת המשכל  (IQ). מנת-משכל של 100 במבחן ווכסלר מעידה על תיפקוד ממוצע. מנת משכל נמוכה מ-100 היא מנת משכל שמתחת לממוצע. נבדקים רבים לקויי-למידה משיגים מנת-משכל שמתחת לממוצע במבחן ווכסלר,  לעתים קרובות בניגוד ליכלתם השכלית האמיתית. זאת, משום שמבחן ווכסלר אינו מתאים להערכת התיפקוד האינטלקטואלי של תלמידים לקויי-למידה, והוא עלול לעוות ממצאים של נבדקים אלה ולגרום למאבחן ולקוראים אחרים של דוח-המבחן להסיק מסקנות מוטעות על היכולת, על האבחנה ועל ההמלצות והתאמת הטיפול. באמצעות השימוש בממצאי מבחן ווכסלר עלולים נבדקים לקויי-למידה להיחשב בטעות בעלי מנת-משכל נמוכה. מבחנים פסיכולוגים (מבחן ווכסלר, מבחן בנדר, מבחן סטאנפורד-בינה וכיו"ב) מזיקים לנבדקים לקויי-למידה בשני תחומים עיקריים: 1. פגיעה בזכויות הפרט שלהם, כאשר נתוני רמת-המשכל שלהם נמסרים למערכת החינוך. 2. עיוות נתוני היכולת האמיתית – משום שמבחנים פסיכולוגיים אלה אינם מותאמים, כאמור, לנבדקים לקויי-למידה. תחת המַעֲטֶה של המושג החדש "אבחון פסיכודידקטי" ממשיכים פסיכולוגים חינוכיים לבצע אבחון שעיקרו מבחנים פסיכולוגיים. הכלי אינו מתאים לצרכי הפרט לקוי-הלמידה, והתיק "נתפר". ועוד: אבחונים דידקטיים המבוצעים ע"י פסיכולוגים שאינם מורים, שאינם בקיאים בדידקטיקה, שלא רכשו את יסודות ההוראה, שלא למדו שיטות והקנייה של ידע והשכלה, שלא התנסו בהוראה פרטנית למתקשים ואינם בקיאים בהתקנת תכניות לימוד והתמודדות, אינם מהימנים  בהתאמת המלצות על פי הצרכים המיוחדים של תלמידים לקויי-למידה. באמצעות הכלי המוכר שנמצא בשימושם של הפסיכולוגים החינוכיים, מבחן ווכסלר, אין אפשרות לאתר או להגדיר ליקויי-למידה, גם כאשר  ניתן להעלות חשד בקיומם של ליקויי-למידה אצל הנבדק. מבחן ווכסלר (לילדים ולבוגרים) ומבחנים פסיכולוגיים אחרים אינם דרושים לשם איתור או לשם קביעה שהנבדק הינו בעל ליקויי-למידה. אבחנה מבדלת מתבצעת באבחון ליקויי-למידה. במקרים (נדירים) של חשש לפיגור שכלי יש הצדקה לבדיקת מנת המשכל באמצעות מבחן ווכסלר או מבחנים פסיכולוגים אחרים. גם אז, חשוב לדעת להתאים את המבחן ולעשות זאת אחרי אבחון ליקויי-למידה, על-פי ממצאי האבחון. חשוב לדעת להתאים מבחן שאינו מילולי לבעלי ליקויי-שפה ייחודיים, חשוב לדעת להתאים מבחן שאינו תלוי-זמן או תלוי ביצוע מוטורי לבעלי ליקויים גראפומוטוריים. מכל מקום, דרישה מן הפרט להציג במערכת החינוך נתונים על תיפקודו האינטלקטואלי  מהווה אפלייה של תלמידים לקויי-למידה ופוגעת חמורות בזכויות הפרט שלהם. הדרישה לאכוף אבחון פסיכולוגי על נבדקים לקויי-למידה מייקרת את האבחון ומחייבת פנייה פרטית לפסיכולוג. דרישה זו הועלתה בזמנה ע"י גורמים בעלי עניין, פסיכולוגים חינוכיים במערכת החינוך, מתוך רצון לנכס לעצמם את תפקיד המאבחן. באמצעות ההפנייה לאבחון "פסיכודידקטי" ממשיכה האפלייה, הפגיעה בזכויות הפרט והנצחת נתונים מיותרים ומעוותים בתיק האישי של תלמידים לְקויי-למידה במערכת.

אבחון דידקטי: דידקטיקה היא "תורת ההוראה" (על-פי מילון ההווה, שושנה בהט ומרדכי מישור). מקור המילה: יווני.  הוראתו: "ענף הפדגוגיה העוסק ביסודות ההוראה, בדרכים ובשיטות להקניית ידיעות והשכלה" (עפ"י מילון אבן-שושן). אבחון דידקטי הוא אבחון המבצע סקירה של הישגי התלמיד במיומנויות אקדמיות ומקצועות הלימוד. האבחן הדידקטי בארץ נוצר לשם עריכת "אבחנה מבדלת", בשל מוגבלותו וחוסר-יעילותו של אבחון פסיכולוגי כלשהו באיתור ליקויי-למידה. יש העורכים "אבחון דידקטי בקריאה ובכתיבה", "אבחון דידקטי באנגלית", "אבחון דידקטי בחשבון", כאבחונים נפרדים. כאשר אבחון דידקטי אינו כולל איתור ליקויי-למידה ייחודיים הוא אינו מבצע אבחנה מבדלת. במקרים רבים אבחון דידקטי לא מאתר ליקויי-למידה, אלא רק עומד על קשיים בהתמודדות עם הדרישות האקדמיות של בית-הספר. בנוסף, המבחנים הדידקטיים המקובלים אינם בהכרח בעלי תִקנון (סטנדרטיזציה) ונורמות לכל גילאי התלמידים הנבדקים וקורה שתלמידי-תיכון וסטודנטים באוניברסיטאות בארץ נבדקים באמצעות מבחנים שאינם מספקים נורמות לגילם. מאבחן דידקטי חייב להיות מומחה בתחומו: תחומי האבחון, ההוראה, התקנת תכניות לימוד וסיוע פרטני.

אבחון פסיכודידקטי הוא אבחון פסיכולוגי המתיימר להוסיף נתוני אבחון דידקטי. האבחון והתוספת ה"דידקטית" מבוצעים ע"י פסיכולוג. המושג "אבחון פסיכודידקטי" הוא יציר-כלאיים מטעה: האבחון אינו מהימן, אינו משקף את יכלתו האמיתית של נבדק בעל ליקויי-למידה ובמרבית המקרים אינו מאפשר איתור ליקויי-למידה והתקנת תכנית התמודדות מתאימה. הפנייה לאבחון פסיכודידקטי היא למעשה הכוונה לפסיכולוג חינוכי, ולא למאבחן מומחה ללקויי-למידה.

החלק הדידקטי באבחון הפסיכודידקטי ראוי להתייחסות מיוחדת: זהו אבחון שאינו עומד בקריטריונים של אבחון דידקטי: זהו אבחון חלקי, המבוצע בידי פסיכולוגים שבדרך-כלל אינם מורים, אינם מאבחנים דידקטיים  ואינם מומחים ללקויי-למידה. אבחון דידקטי כזה אינו מממש את מטרתו: בידיו של פסיכולוג חינוכי בדרך כלל אין כלים מתאימים לאיתור ליקויי-למידה והכשרתו אינה כוללת ידע באבחון והכשרה אקדמית תקנית בעריכה וביצוע תכניות התמודדות וטיפול בלקויי-למידה. הפסיכולוגים אינם היחידים מבין מגוון בעלי מקצועות שונים בארץ שנטלו לעצמם את זכות המאבחנים הדידקטיים: מבַצעים רבים של אבחון דידקטי בארץ אינם מומחים לליקויי-למידה, אלא בעלי מקצועות אחרים בתחומי החינוך והפסיכולוגיה או בעלי מקצועות פארא-רפואיים. חלקם בעלי הכשרה שטחית ומעטה בתחום המורכב של ליקויי-למידה, חלקם "משתלמים" שלא רכשו את המקצוע הייחודי. כתוצאה מכך, קורה שתלמידים לקויי-למידה מוערכים ומאובחנים על-פי קריטריונים שאינם מהימנים. הערכת הישגים שנערכת במבחן דידקטי יעילה רק אם וכאשר היא באה בעקבות אבחון מפורט של ליקויי למידה. המערכת החינוכית בארץ, המערכת הצבאית הממשיכה אותה והמערכת האקדמית-הגבוהה מסתפקות בקביעת רמת ההישגים של אבחון דידקטי ומסתמכות, לעתים קרובות, על אבחון פסיכולוגי במקום על אבחון ליקויי-למידה. בדרישתן לקבל ממצאי אבחון דידאקטי, המערכות הללו אינן מקפידות על  אבחון מקצועי שאמנם מאתר ליקויי-למידה. חשוב לציין כי יש  "אבחון דידקטי" בשימוש מאבחנים מקצועיים שהוא אבחון ליקויי-למידה. מסיבה זו יש לבדוק היטב את כישורי המאבחן ומהות האבחון הדידקטי בכל מקרה לגופו.

אבחון ליקויי למידה: אבחון מקצועי, מקובל ומוכר בעולם, הבנוי וערוך במטרה לאתר ליקויים ספציפיים בתהליכי-למידה, באמצעות מבחנים מיוחדים. מלבד איתור ופירוט של הליקויים וקביעת האבחנה, אמור אבחון ליקויי-למידה לספק הסבר על מקור הקשיים ועל השלכותיהם ולהביא המלצות להתמודדות עם הקשיים: פירוט הגישה המומלצת בלימוד, אופן ותנאים מומלצים  ללמידה יעילה והמלצות לתנאי היבחנות (בחינות מיוחדות ומותאמות). כאשר האבחון אינו מתאים, תלמידים מאובחנים  באמצעות אבחונים שאינם מאתרים ליקויי-למידה, בהיותם כלים פסיכולוגיים לקביעת מנת-משכל (מבחן ווכסלר, מבחן סטאנפורד-בינה וכיו"ב), כלים פסיכולוגיים לאבחון בעיות רגשיות (כמבחן רושאך, מבחנים השלכתיים ומבחני-ציור) או כמבחני הערכה הקובעים את רמת ההישגים במערכת מבחנים דידקטיים. אבחון לקויי-למידה הוא תהליך שבמרכזו כלי-אבחון וידע מעמיק ובינתחומי (אינטרדיציפלינארי) המחייבים הכשרה ייחודית. באמצעות האבחון המתאים מתאפשרת אבחנה מבדלת בין ליקויי תיפקוד שונים, כגון ליקויי קשב וליקויי למידה אחרים, המשפיעים על תיפקודי הקשב והזכרון. אבחון ליקויי למידה הוא הבסיס לאיתור ליקויים, לקביעת אבחנה ולהתקנת תכנית התמודדות לתלמיד מתקשה הסובל מליקויי-למידה. במהלך אבחון לקויי-למידה ובאמצעים העומדים לרשות המאבחן ניתן ללמוד על קשיים ומצוקות ולהפנות את הנבדק לגורמים מקצועיים שונים להשלמת האבחנה, לבדיקות ולטיפולים, כגון: הפנייה לנוירולוג, לרופא משפחה, לרופא אף-אוזן-גרון, לפסיכולוג. מאבחני לקויי-למידה מתמחים בהכשרתם בתחומים שונים של החינוך המיוחד, ההוראה, הפסיכולוגיה והאבחנה המבדלת ובסוגי מבחנים שונים, וביניהם כלולות תצפית וגם הערכה בלתי-פורמאלית. אבחון ליקויי-למידה (או אבחון כישורי-למידה, כפי שהוא מכונה בהזדמנויות שונות) הוא כלי שמערב נתונים וממצאים שנאספים במצבים שונים, פורמאליים ובלתי-פורמאליים. ערכות מיוחדות לאבחון לקויי-למידה נהוגות למעלה מארבעים שנה בארץ ובעולם. סוללות המבחנים מתפתחות ומתבצעים בן תקנונים וחידושים שוטפים.  האבחון הוא כלי ייחודי, שמקורו ותחילתו בחינוך המיוחד. במקרים רבים של לקויי-למידה הערכות פסיכולוגיות ומבחנים פסיכומטריים מעוותים את נתוני התיפקוד האמיתי שלהם. בדיקת לְקויי-למידה במבחן שאינו מתאים או שלא הותאם דומה לבדיקת עיוור במבחן הדורש קריאה וכתיבה בדפוס. תלמידים לְקויי-למידה סולקו ונשרו מבתי-הספר בעבר, כאשר לא אובחנו כראוי ולא זכו לתנאים שאיפשרו להם להתקדם עם בני-גילם. הם הוכרזו "עצלנים" ו"חסרי-מוטיבאציה" או "בלתי ניתנים לאבחון". אבחון פסיכודידקטי, כפי שהוא נדרש ומבוצע בין כתלי משרד החינוך או מחוצה להם אינו משרת נבדקים לקויי-הלמידה. הוא פוגע בם. בהצגת האבחון הפסיכודידקטי כאבחון כולל ומעמיק חוטאת המערכת ומטעה הורים ונבדקים לקויי למידה.

במסגרת הדיון בהפנייה לאבחון לקויי-למידה, חשוב לייחד הסבר גם ל"מבחן "טובה" (בדיקת טובה), בדיקה נפוצה בהפניות רופאים, מורים, גננות ופסיכולוגים. בדיקת T.O.V.A - TEST OF VARIABLES OF ATTENTION, הוצעה ע"י פסיכיאטר (ד"ר גרינברג מאוניברסיטת מינסוטה, ארה"ב) לשם איתור ליקויי-קשב במקרים שאינם מלווים בפעלתנות-יתר ועל מנת להבחין בין בעלי פעלתנות-יתר ואחרים שהרשימו כבעלי קשיי קשב אך לא התאימו להגדרה. הבדיקה מחייבת התייחסות לשאלון למורים ולשאלון להורים. מהות הבדיקה: באמצעות מחשב משווים בין תגובות הנבדק במבחן בעל שני חלקים: חלק נערך ללא תרופה וחלק בהשפעת תרופה לטיפול בלקויי-קשב וריכוז. חשוב לציין כי הבדיקה אינה מאתרת ליקויי-קשב או ליקויי-למידה אחרים. מבחנים אחרים מסוג זה מוכרים במונח: מבחני CPT: CONTINUOUS  PERFORMANCE  TEST  . באמצעות ההפנייה ל"מבחן טובה" לפני אבחון לקויי-למידה נעשית מעין החלטה בעלת אופי מוטה של אבחנה וקביעה מראש, שהתלמיד המופנה הוא בעל ליקויי-קשב. בדיקת טובה אינה יכולה לתפוס את מקומו של אבחון ליקויי למידה בביצוע אבחנה מבדלת בין ליקויי-קשב וליקויי למידה אחרים המשפיעים על הקשב. בנוסף, במהלך האבחון עולה לעתים חשד בבעיות שמקורן הפרעות נוירולוגיות שאינן ליקויי-קשב, ומחייבות בדיקה נוירולוגית מעמיקה. ממצאי-אבחון ליקויי-למידה משמעותיים לשיקול-הדעת של הנוירולוג, לגבי הרחבת הבדיקות או ההתייחסות למגוון אפשרויות הטיפול התרופתי. במקרים המעטים של ליקויי-קשב ללא ליקויי-למידה אחרים,  הטיפול התרופתי אינו מהווה פתרון מספק, והמצב מחייב ליווי מקצועי והתקנת תכנית לשיקום הלמידה.  גישות שונות קיימות לגבי הצורך בשיתוף בית הספר במידע על הטיפול התרופתי וזכויות הפרט. היות שלא בכל מקרה מומלץ לשתף את בית-הספר בהחלטה ובמידע על טיפול תרופתי בתלמיד הסובל מליקויי-קשב, חשוב לאפשר להורים להגן על זכויות הפרט של ילדם ולבדוק את הנושא ללא שיתוף בית הספר, כלומר: ללא שימוש בשאלון למורה הנילווה לבדיקה.

ד"ר נויה ספקטור
מאבחנת ומטפלת מומחית בלקויי-למידה,
דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית-חינוך מיוחד


 

.כל הזכויות שמורות © ד"ר נויה ספקטור 03-5248624
 
פיתוח ועיצוב אתרים בטאגרופ