פורום חינוך מיוחד

פורום ליקויי למידה

 

 

 

לילדים: ילד היפראקטיבי

 

ילד היפראקטיבי: סיפור לילדים שקשה להם להקשיב:

להקראה ולקריאה לילדים בעלי ליקויי קשב וריכוז (ADD, ADHD ) וליקויי למידה אחרים

מאת: ד"ר נויה ספקטור, כל הזכויות שמורות. www.noya.co.il

אין להעתיק, לצלם, לפרסם באתרי אינטרנט או בכל אמצעי אופטי או מכאני או פרסום אחר, ללא רשות מן המחברת ועל-פי תנאים שיסוכמו.

 

ילד אחד נולד להורים שחיכו לו ושמחו מאוד לקראתו. ההורים של הילד הזה סיפרו שהוא היה תינוק יפהפה ומתוק (כמו שהורים תמיד חושבים על הילד שלהם, גם כשהוא קטן ומצחיק כמו התינוקות שבקושי רואים להם את הפנים, כי רוב הזמן הם ישנים או יונקים). השם של הילד היה ערן וזה התאים לו, מפני שבתחילת החיים שלו הוא היה ער רוב הזמן. ההורים  אהבו אותו מאוד וחיבקו אותו ונשקו אותו והיה להם כייף. הם ניסו להרגיע אותו כשבכה, להאכיל אותו כשהיה רעב, לכסות אותו כשהיה לו קר ולשחק אתו כשהיה משועמם, אבל ערן לא תמיד נראה מרוצה: הוא בכה המון, ישן מעט והיה מתוק אבל לא רגוע ולא נינוח כמו תינוקות אחרים שההורים הכירו מהמשפחה ומהשכנים.  ערן הבחין בכל תנועה ונבהל מכל צליל ולא אהב שקט ודממה. ההורים של ערן ראו שהוא לא יודע לישון ולא יודע לנוח. הסבתא של ערן הביאה לו שמיכה נהדרת וצבעונית שהיא סרגה והוא לא אהב את השמיכה הזו. הוא היה מתחיל לבכות ברגע שהשמיכה נגעה בגופו הקטנטן, אפילו כאשר היה עייף ונראה כמו תינוק שקר לו ורוצה מאוד לישון. אמא של ערן ראתה שכאשר היא פורסת לו סדין מתחת לשמיכה – הוא נרגע ונרדם. היא הבינה שהוא לא אוהב מגע של צמר ולמדה לכסות אותו בזהירות, כך שהשמיכה לא תיגע בגופו ובכל-זאת יהיה לו חם.

 

ערן היה ילד עסוק מאוד מאז שהיה תינוק: הוא היה שוכב במיטה, מנענע ידיים ורגליים ובודק בעיניו כל חפץ שראה. הוא ניסה לגעת במשחקים שההורים תלו  מעל לראשו ולשחק בצעצועים ששמו לו במיטה, וההורים שלו ואורחים שבאו אליהם מאוד נהנו לראות שהוא ערני כמו השם שלו וסקרן כמו תינוקות יותר גדולים, כשהם כבר כמעט ילדים. ילד סקרן זה ילד שמתעניין ורוצה ללמוד וכבר מן ההתחלה ראו שיש לערן את התכונות החשובות הללו. ערן גדל והתפתח יפה מאוד. הוא מיהר להתפתח, כאילו שלא היתה לו סבלנות, וכל דבר הוא עשה במהירות ומוקדם: הוא התהפך מוקדם, התיישב מוקדם, וכשהניחו אותו על השטיח המיוחד שלו הוא היה מגיע מקצה אחד לקצה השני במהירות, בתנועות של שחייה. ערן לא רצה לזחול. יום אחד הוא נעמד במיטה ומיד אחר-כך התחיל ללכת. ההליכה שלו היתה דומה יותר לריצה. זה היה בגיל מוקדם מאוד וההורים של ערן היו מאוד גאים. הם ראו שהוא מתפתח ומתקדם במהירות. הם גם ראו שצריך לשמור עליו. אי-אפשר היה להשאיר אותו לבד, אפילו לשנייה אחת.  ערן היה ממהר לבדוק כל חפץ, לטפס על כל כיסא והיה מגיע לשולחנות ומנסה לעלות עליהם. פעם אמא שלו מצאה אותו יושב על הפסנתר ומאוד נבהלה, למרות שערן נראה מאוד מרוצה. כנראה שהוא ראה משם דברים חדשים ומעניינים. אבל, אמא של ערן היתה מודאגת ומיד הזמינה סורגים לכל החלונות בבית. ערן גדל והמשיך לשמח את ההורים שלו: הוא אהב ששרו לו שירים, ובמשך הזמן גם למד להסתכל בתמונות בספרים. הוא למד לדבר וכמו כל הילדים, היה בוכה כשלא ידע מה לומר או כשלא הבינו אותו.

 

כשערן היה בן שלוש הוא היה בגן של ילדים בני שלוש: כולם היו מתוקים ורעשנים וגם ערן. הוא היה ילד שובב וגם החברים שלו בגן היו שובבים. בגיל ארבע ערן היה בגן אחר, של ילדים שכבר מתחילים ללמוד לצבוע ולצייר ולהקשיב. ערן אהב משחקי חצר, ובעיקר אהב לרוץ ולהתרוצץ ולהשתולל. הוא אהב להשתולל גם כשהילדים האחרים היו מקשיבים לסיפורים שהגננת סיפרה להם. הגננת אמרה להורים של ערן שהוא שובב מתוק, ושאם קשה לו לשבת ולהקשיב לסיפורים – הוא יכול לשחק בחצר, עם עוד ילדים שובבים כמוהו.

 

בגיל חמש ערן היה בגן-חובה. שם כבר התחילו ללמוד לכתוב את השם, לצייר ולצבוע בצבעים וגם לענות על שאלות שהגננת שואלת אחרי שהיא מספרת לילדים סיפור. ערן היה מנסה לשבת עם הילדים ולהקשיב, אבל מהר מאוד היתה נגמרת  לו הסבלנות והרגליים שלו היו מתחילות לתופף על הכיסא של הילד שישב לידו, הידיים שלו היו משחקות במשענת של הכיסא של הילד שישב בצדו השני וזה הפריע לגננת ולילדים.

 

הגננת דיברה עם אמא של ערן והסבירה לה שערן ילד חכם מאוד ואהוב בגן, אבל קשה לו להקשיב ואולי מישהו יכול לעזור לו. אמא של ערן דיברה עם אבא, והם ישבו וחשבו יחד איך יוכלו לעזור לערן ללמוד להקשיב. בבית הם סיפרו לו סיפורים וצפו אתו בסרטי ווידאו וDVD וטלויזיה וראו שבבית ערן מקשיב מצויין. הם אמרו לגננת שאולי כדאי לערן לשבת לידה, ולשמוע טוב מה שהיא אומרת. הם גם החליטו לבדוק אם ערן שומע היטב, והלכו אתו לרופא שבודק את השמיעה.

 

הרופא, ד"ר שמואלי, שהוא מומחה לאף-אוזן-גרון, בדק את ערן ואמר: הילד הזה שומע מצויין. הוא אלוף בשמיעה ושומע קולות וצלילים נמוכים וגבוהים, שלאנשים אחרים קשה לשמוע. "אז מה הבעייה"? שאלה אמא של ערן, והרופא השיב: "אין בעייה של שמיעה ואזניים, אבל אולי יש בעייה של קשב ולמידה. יש מומחים לבעיות של קשב ולמידה וכדאי ללכת לאבחון".

 

ההורים של ערן הלכו להתייעץ עם מאבחנת מומחית לליקויי למידה וקשב. הם ביקשו לבוא אליה ולשאול אותה שאלות, לפני שיחליטו אם לבוא אליה עם ערן שלהם.

 

המאבחנת הסבירה להורים של ערן שלילדים ולבוגרים יש בדרך כלל מערכת שמסננת את כל מה ששומעים ורואים ומרגישים. אבל, יש ילדים שה"מסננת" שלהם לא עובדת היטב והם שומעים הכל בבת-אחת, רואים הכל בבת-אחת, ולא מצליחים לארגן טוב את כל מה שהם שומעים ורואים. כך, קשה להם להבחין בין דברים חשובים ודברים שאינם חשובים. למשל, יכול להיות שבזמן שהגננת מספרת סיפור, ערן רואה ושומע דברים אחרים שמסיחים את דעתו ואז קשה לו להמשיך בהקשבה: הוא רואה ציפור שעומדת על אדן החלון בגן, באותו זמן הוא רואה שלְאיל, הילד שיושב מולו, יש כתם קטן על החולצה, ובדיוק באותו רגע הוא גם רואה שהסיכה שיש לגננת בשיער לא מהודקת היטב ושהיא עוד מעט תיפול. ערן רוצה לבדוק מה הציפור רוצה, הוא מרגיש שהוא רוצה לקום מהר ולסדר את הסיכה של הגננת והוא נזכר גם שכבר מזמן רצה להגיד לה שהגן שלה מאוד טוב. אבל לגננת כל הדברים האלה מפריעים, היא בדיוק עכשיו מספרת לילדים סיפור, ולכן היא אומרת לערן שישב בשקט ולא יפריע. ערן לא מתכוון להפריע. הוא אפילו רוצה לעזור לגננת ולאיל ולברר אם הציפור רעבה ולתת לה פירורים שנשארו על שולחן האוכל של הילדים. ערן דואג שאם לא יעשה זאת מיד הציפור תהיה רעבה, הסיכה של הגננת תיפול ואת הכתם מן החולצה של איל יהיה קשה להסיר. ערן גם חושש שהוא ישכח מה הוא רוצה לומר, והכל נראה לו מאוד חשוב. כשלילדים קשה להחליט מה חשוב באותו רגע ומה אפשר לדחות בין כל מה שהם רואים ושומעים ומרגישים, יש להם בעייה של קשב וריכוז. כשיש בעייה כזו, ההורים והגננות והמורים צריכים ללמוד איך לעזור לילד: ללמד אותו מה לעשות כדי לעשות סדר בין כל מה שרואים ושומעים ולהקשיב לכל דבר לפי הסדר, עם הילדים האחרים בגן או בכיתה.

 

ההורים של ערן החליטו שהם רוצים שלערן יעשו אבחון, כדי שיוכלו ללמוד איך לעזור לו וכיצד לפתח את הקשב והריכוז שלו. המאבחנת חשבה שזה רעיון טוב, ושאלה אותם שאלות על ערן. הם סיפרו לה איזה תינוק הוא היה, והיא הסבירה להם שכבר כשהיה תינוק היו סימנים שהוא ילד פעיל מאוד ורגיש, ואלה יכולים להיות סימנים של ילד עם בעייה של קשב וריכוז. ההורים ידעו שהם כבר התחילו ללמוד דברים חשובים שיעזרו להם להבין את ערן שלהם.

 

ערן בא לפגישה עם אמא שלו. המאבחנת הסבירה לו שהיא תיתן לו עבודות ותרגילים ותסתכל איך הוא עובד. בהסתכלות היא תלמד על העבודה שלו ועל הריכוז שלו ותראה איך אפשר לעזור לו ללמוד להקשיב טוב בגן, וגם בעתיד, בבית הספר. ערן קיבל תרגילים ועבודות של העתקה וציור, המאבחנת שאלה אותו שאלות על תמונות וצורות וגם שאלות עם מילים וסיפורים. ערן מאוד השתדל לעבוד יפה ולהתנהג בנימוס, והמאבחנת אמרה שרואים שערן ילד טוב וחכם ומאוד משתדל אבל קשה לו לשבת בשקט במקום אחד ולהקשיב: הוא מסתובב בכיסא, מקפיץ את הרגליים, נוגע בכל-מיני חפצים שעל השולחן וכל-רגע נזכר לשאול משהו שראה או שמע או הרגיש. המאבחנת הסבירה לאמא שלא צריך לכעוס על ערן, כי ככה הוא מאז שנולד: ילד פעיל מאוד. אבל, חשוב לדעת שכשהוא עושה משהו ופתאום באמצע קם, רוצה לשאול שאלה או לגעת במשהו שעל השולחן, זה מפריע לריכוז שלו ולהקשבה, והוא שוכח מה הוא צריך לעשות ומאבד את הריכוז. בכל העבודות שערן עשה אצל המאבחנת ראו שערן ילד מאוד חכם ורגיש ובעל לב טוב.

 

אחרי שהמאבחנת בדקה את כל העבודות של ערן, היא נתנה להורים המלצות: המלצות אלה עצות שכדאי לבצע: המלצה אחת היתה שהגננת תיתן לערן לשבת לידה בזמן שהיא מספרת לילדים סיפור, ותלמד אותו לשים לב לרמזים. למשל: רמז של נגיעה שמזכיר לערן להקשיב לסיפור, כשהוא פתאום נזכר או רואה דברים אחרים. המאבחנת המליצה שערן ילמד לקרוא בשיטה מיוחדת שעוזרת לילדים עם בעיות קשב ולמידה, ואמרה שחשוב מאוד שערן ילמד חשבון וקריאה ויעשה אימונים של כתיבה עוד בזמן שהוא בגן-חובה, לפני שהוא יעלה לכיתה א'. חשוב שערן ילמד להיות תלמיד ויהיה מוכן  ללמוד עם הקבוצה של הילדים. המאבחנת אמרה שכדאי גם שערן ילך לבדיקה של רופא שקוראים לו נוירולוג, שהוא מומחה לטיפול תרופתי לילדים בעלי בעיות קשב. אולי יש תרופה שיכולה לעזור לערן להקשיב טוב יותר, ולעשות סדר ברצונות ובמחשבות שלו, שלא יקפצו ויבלבלו אותו בזמן לא מתאים.

 

ההורים של ערן החליטו שהם רוצים לעזור לערן. הם קבעו פגישה עם הגננת כדי להסביר לה את הדברים החשובים ופגישה עם הרופא כדי לבדוק אם יש תרופה שיכולה לעזור לערן. הם ינסו לעבוד עם ערן וללמד אותו ולבדוק כל מה שצריך כדי לעזור לו. לכשערן ילך לבית הספר ההורים יסבירו למורה איך לעזור לו, כדי שהקשב שלו יתפתח והוא יוכל להתרכז וללמוד. ילדים שעוזרים להם גדלים להיות מרוצים בגן ובבית הספר וגם בבית ובחוגים.

 

כל הזכויות שמורות לד"ר נויה ספקטור www.noya.co.il 


 

.כל הזכויות שמורות © ד"ר נויה ספקטור 03-5248624
 
פיתוח ועיצוב אתרים בטאגרופ