פורום חינוך מיוחד

פורום ליקויי למידה

 

 

 

לשון לתיכון

 

  "לשון לתיכון" - שיטת לימוד ותירגול למתקשים וספר הכנה לבחינת הבגרות:

שיטת "לשון לתיכון"
נוצרה במהלך עבודה פרטנית עם תלמידים דיסלקטים ולקויי למידה אחרים, כלימוד וכהכנה לבחינת הבגרות בידיעת הלשון. חלק גדול של התלמידים שלמדו בשיטה זו לא נזקקו לצמצום החומר או לבחינה בית-ספרית. הנבחנים שהוגדרו כ"לקויי-למידה" קבלו, אמנם, בחלק מן המקרים, תנאים מותאמים כהקראת-שאלון או תוספת-זמן, אך הבחינה היתה מלאה וכללה את כל החומר הנדרש.

אוכלוסית היעד: תלמידים מתקשים בלימוד המקצוע "ידיעת הלשון" בבית-הספר התיכון ובחטיבת-הביניים, ביניהם: תלמידים לקויי-למידה (דיסלקטים, לקויי שפה ולקויי שפה כתובה, לקויי-קשב, זכרון וריכוז, לקויי-התארגנות ואחרים), תלמידים עולים ששפת-אמם אינה עברית ותלמידי מכינות שלא הצליחו להתמודד עם הדרישות בהיותם תלמידים בבית-הספר התיכון.

הרקע: קשיים בלימוד, קשיים בעברית, קשיים בתירגול, קשיים בהיבחנות.

יסודות השיטה: הסברים קצרים ובהירים, צבעים ודפוס גדול להדגשה ולהמחשה חזותית, כתיב "מלא" מנוקד, דוגמאות להמחשה ותירגול במרחב שאינו דורש ביצוע מורכב:

בבסיס שיטת "לשון לתיכון" נוצר תהליך המושתת על הסברים פשוטים, מודרגים ומומחשים, המאפשרים ריכוז באמצעות דפוס מוגדל וצבעוני ומובילים לתירגול שאינו דורש ביצוע מורכב. דף התירגול גדול, ומקל על ההתארגנות בכתב. הנושאים ערוכים, לעתים, על-פי סדר עדיפויות המקל על התפישה, הזכירה והביצוע, ולאו דווקא על-פי הסדר המקובל בלימוד המקצוע בבית-הספר או בספרי-הלימוד. כל-אלה, על-מנת לאפשר התמודדות אישית מאורגנת ויעילה למתקשים בתיפקודי-למידה שונים (מתקשים בפירוש מידע, מתקשים בעיבוד מידע, מתקשים בשיחזור מידע ומתקשים בביצוע בבחינות) לדוברי שפות שונות ולעולים, המבקשים לגשת לבחינת הבגרות בידיעת הלשון.


תיאור השיטה:

הלימוד מתבצע באמצעות תירגול בספר המיועד לעבודה אישית. כל נושא מחולק לשלבים על-פי ניתוח מרכיביו, ההגדרות וההסברים מובילים לדוגמאות ולתירגול מעשי בכל שלב.

המפגש עם כל נושא מתחיל בתשתית. כך, פותח לימוד "ידיעת הלשון" בנושא "הפועל", בהיכרות עם הפעלים כמילים בודדות בעברית, בהסבר מלווה בדוגמאות מחיי יומיום, יחד עם ניתוח טכני-הדרגתי של פעלים יומיומיים בנטייה. הפועל מוכר בשימוש ומרכיביו מוכרים ומובנים לדובר ותיק ולדובר "חדש". שניהם משתמשים בפעלים ומטים אותם עפ"י גוף וזמן. המידע בפעלים מודגש בלימוד, וברור למשתמש. (המידע בפועל "ישבתי": פעולה, זמן, גוף, שורש, מונחל בשלבים הדרגתיים ומודגש בצבעים).

ההסבר, מובא בשלבים המציגים את המושגים בהדרגה, על-פי מרכיביהם: משמעות מושג הזמן וביטויו בפועל: עבר-הווה-עתיד-ציווי, משמעות מושג המין וביטויו בפועל: זכר-נקבה, משמעות הגוף וביטויו בפועל: יחיד-רבים, משמעות הניקוד וביטויו בפועל: התנועות בעברית, משמעות וזיהוי השורש וזיהויו בפועל: בסיס הפועל.

הפרק השני המומלץ בלימוד הוא ה"תחביר": אחרי לימוד הפעלים הבודדים ודרכי-התהוותם והתנהגותם בלשון, מוצג לתלמיד תפקידו ומיקומו של הפועל-הנשוא במשפט. זאת, בעת שהתלמיד כבר יודע לזהות פועל ומסוגל להבחין אותו משם-פעולה או מקור-נטוי, עם עליית המודעות שבעקבות לימוד מרכיבי השימוש היומיומי בפעלים בתוך השפה הדבורה.

בגירסת הלימוד הראשונה, במהדורת החוברות שהופקו בתחילת העבודה בשיטת "לשון לתיכון", הושתת הלימוד עפ"י הסדר הבא: 1. הפועל 2. השם 3. תחביר 4. תורת ההגה. במשך הזמן נראה, כי לימוד הפועל והתחביר תחילה, מאפשר המשך לימוד יעיל יותר לנושאי הלימוד האחרים (וכך שונה הסדר ללימוד "הפועל" תחילה, "תחביר" כנושא הנילמד שני, ואחר-כך "השם" ו"תורת-ההגה").


הדפוס: המראה-החזות: הגודל והצבעים:

עקרונות שיטת "קריאה בצבעים" (ספקטור, 1979-1995), שפותחה ללימוד קריאה למתקשים, הינחו את העבודה בשיטת "לשון לתיכון".

דפוס פשוט: הגופנים-האותיות נעדרי-קישוטים, להקלה על הדיוק בקריאה ולהקלה על שטף-הלימוד בקריאת ההסברים, בהבנת-הנקרא ובתירגול.

גודל הדפוס: בדרך-כלל הדפוס-הכיתוב גדול במיוחד, גודל האותיות במילה ובלוחות משתנה - על-פי צרכי ההדגשה וערור תשומת-הלב.

השימוש בגופנים שונים: (אותיות "דפוס" ואותיות "כתב"): להקלה על איתור הנושאים והבנת המטלות.

מטרת השימוש בצבעים: הדגשה והבלטה של מרכיבים ייחודיים ומסרים חשובים, לשיפור הערנות, להעמקת ההבהרה, לשיפור הזכירה, להבחנת העיקר מן הטפל ולשמירה על הריכוז, העניין והגיוון בלמידה.

המידות: גודל 4A, יוחד והותאם לנוחות הקריאה של הדפוס הגדול ולנוחות התירגול בכתב בעבודה המעשית בספר, למתקשים בקריאה ולמתקשים בכתיבה.


הכתיב:

הכתיב בספר הוא כתיב-חסר-ניקוד, בניקוד מלא ("כתיב מלא" עם ניקוד) בלימוד "הפועל", "השם" ו"תורת ההגה", והוא מופיע לפחות במקרה אחד מתוך כלל המקרים המופיעים בספר.

הסיבה לשימוש בכתיב-חסר-ניקוד יחד עם ניקוד: העברית הכתובה מכבידה על הקורא-המתקשה: עליו לדעת היטב את השפה ולשלוט במושגים כדי לקרוא במדוייק דגמים בכתיב-חסר-ניקוד. דיסלקטים ולקויי למידה אחרים, כמוהם-כעולים, אינם מכירים את כל הצורות ומתקשים להבחין בהבדלים שבין דגמים דומים בניקוד שונה. בכתיבה, מרביתם נוהגים להשתמש באותיות א-ה-ו-י כבתנועות, גם כאשר הדברים אינם מקובלים בחוקי הכתיב חסר-הניקוד. המפגש היומיומי שלהם עם הדפוס בספרי הלימוד בעיתונים הוא עם הכתיב חסר-הניקוד. בקרב לקויי הלמידה ישנם המתקשים בלימוד וזכירת סימני הניקוד, במיוחד אלה שלמדו קריאה בשיטות שצמצמו את הניקוד או בשיטות שבהן לא ייחסו לניקוד את המקום החשוב, הראוי לו, בעברית הכתובה. שימוש בניקוד יחד עם כתיב חסר-ניקוד מקל על המתקשים בקריאת כתיב מנוקד, החיוני בלימוד פרקי הפועל, ההגה והשם, לקרוא ולהבין את הנקרא.

הסיבה לשימוש בכתיב חסר-ניקוד ובכתיב מנוקד לסרוגין: קהל-היעד של שיטת "לשון לתיכון" הם, במקרים רבים, תלמידי בית-ספר, המשולבים בכיתות לימוד רגילות. בלימוד המקובל בבית הספר, בעבודות ובבחינות, המורים לידיעת הלשון אינם משתמשים בכתיב חסר ניקוד בלימוד הפועל, השם ותורת-ההגה. השפה הכתובה המקובלת בלימוד ידיעת הלשון, היא הכתיב המנוקד. חשוב שהמתקשים בלמידה ידעו שאפשרות זו קיימת והיא נכונה, כאשר הם נתקלים בה.


ארגון המידע, סדר הנושאים בלימוד:
"לשון לתיכון" - שיטת לימוד ותירגול למתקשים וספר הכנה לבחינת הבגרות:

שיטת "לשון לתיכון"
נוצרה במהלך עבודה פרטנית עם תלמידים דיסלקטים ולקויי למידה אחרים, כלימוד וכהכנה לבחינת הבגרות בידיעת הלשון. חלק גדול של התלמידים שלמדו בשיטה זו לא נזקקו לצמצום החומר או לבחינה בית-ספרית. הנבחנים שהוגדרו כ"לקויי-למידה" קבלו, אמנם, בחלק מן המקרים, תנאים מותאמים כהקראת-שאלון או תוספת-זמן, אך הבחינה היתה מלאה וכללה את כל החומר הנדרש.

אוכלוסית היעד: תלמידים מתקשים בלימוד המקצוע "ידיעת הלשון" בבית-הספר התיכון ובחטיבת-הביניים, ביניהם: תלמידים לקויי-למידה (דיסלקטים, לקויי שפה ולקויי שפה כתובה, לקויי-קשב, זכרון וריכוז, לקויי-התארגנות ואחרים), תלמידים עולים ששפת-אמם אינה עברית ותלמידי מכינות שלא הצליחו להתמודד עם הדרישות בהיותם תלמידים בבית-הספר התיכון.

הרקע: קשיים בלימוד, קשיים בעברית, קשיים בתירגול, קשיים בהיבחנות.

יסודות השיטה: הסברים קצרים ובהירים, צבעים ודפוס גדול להדגשה ולהמחשה חזותית, כתיב "מלא" מנוקד, דוגמאות להמחשה ותירגול במרחב שאינו דורש ביצוע מורכב:

בבסיס שיטת "לשון לתיכון" נוצר תהליך המושתת על הסברים פשוטים, מודרגים ומומחשים, המאפשרים ריכוז באמצעות דפוס מוגדל וצבעוני ומובילים לתירגול שאינו דורש ביצוע מורכב. דף התירגול גדול, ומקל על ההתארגנות בכתב. הנושאים ערוכים, לעתים, על-פי סדר עדיפויות המקל על התפישה, הזכירה והביצוע, ולאו דווקא על-פי הסדר המקובל בלימוד המקצוע בבית-הספר או בספרי-הלימוד. כל-אלה, על-מנת לאפשר התמודדות אישית מאורגנת ויעילה למתקשים בתיפקודי-למידה שונים (מתקשים בפירוש מידע, מתקשים בעיבוד מידע, מתקשים בשיחזור מידע ומתקשים בביצוע בבחינות) לדוברי שפות שונות ולעולים, המבקשים לגשת לבחינת הבגרות בידיעת הלשון.


תיאור השיטה:

הלימוד מתבצע באמצעות תירגול בספר המיועד לעבודה אישית. כל נושא מחולק לשלבים על-פי ניתוח מרכיביו, ההגדרות וההסברים מובילים לדוגמאות ולתירגול מעשי בכל שלב.

המפגש עם כל נושא מתחיל בתשתית. כך, פותח לימוד "ידיעת הלשון" בנושא "הפועל", בהיכרות עם הפעלים כמילים בודדות בעברית, בהסבר מלווה בדוגמאות מחיי יומיום, יחד עם ניתוח טכני-הדרגתי של פעלים יומיומיים בנטייה. הפועל מוכר בשימוש ומרכיביו מוכרים ומובנים לדובר ותיק ולדובר "חדש". שניהם משתמשים בפעלים ומטים אותם עפ"י גוף וזמן. המידע בפעלים מודגש בלימוד, וברור למשתמש. (המידע בפועל "ישבתי": פעולה, זמן, גוף, שורש, מונחל בשלבים הדרגתיים ומודגש בצבעים).

ההסבר, מובא בשלבים המציגים את המושגים בהדרגה, על-פי מרכיביהם: משמעות מושג הזמן וביטויו בפועל: עבר-הווה-עתיד-ציווי, משמעות מושג המין וביטויו בפועל: זכר-נקבה, משמעות הגוף וביטויו בפועל: יחיד-רבים, משמעות הניקוד וביטויו בפועל: התנועות בעברית, משמעות וזיהוי השורש וזיהויו בפועל: בסיס הפועל.

הפרק השני המומלץ בלימוד הוא ה"תחביר": אחרי לימוד הפעלים הבודדים ודרכי-התהוותם והתנהגותם בלשון, מוצג לתלמיד תפקידו ומיקומו של הפועל-הנשוא במשפט. זאת, בעת שהתלמיד כבר יודע לזהות פועל ומסוגל להבחין אותו משם-פעולה או מקור-נטוי, עם עליית המודעות שבעקבות לימוד מרכיבי השימוש היומיומי בפעלים בתוך השפה הדבורה.

בגירסת הלימוד הראשונה, במהדורת החוברות שהופקו בתחילת העבודה בשיטת "לשון לתיכון", הושתת הלימוד עפ"י הסדר הבא: 1. הפועל 2. השם 3. תחביר 4. תורת ההגה. במשך הזמן נראה, כי לימוד הפועל והתחביר תחילה, מאפשר המשך לימוד יעיל יותר לנושאי הלימוד האחרים (וכך שונה הסדר ללימוד "הפועל" תחילה, "תחביר" כנושא הנילמד שני, ואחר-כך "השם" ו"תורת-ההגה").


הדפוס: המראה-החזות: הגודל והצבעים:

עקרונות שיטת "קריאה בצבעים" (ספקטור, 1979-1995), שפותחה ללימוד קריאה למתקשים, הינחו את העבודה בשיטת "לשון לתיכון".

דפוס פשוט: הגופנים-האותיות נעדרי-קישוטים, להקלה על הדיוק בקריאה ולהקלה על שטף-הלימוד בקריאת ההסברים, בהבנת-הנקרא ובתירגול.

גודל הדפוס: בדרך-כלל הדפוס-הכיתוב גדול במיוחד, גודל האותיות במילה ובלוחות משתנה - על-פי צרכי ההדגשה וערור תשומת-הלב.

השימוש בגופנים שונים: (אותיות "דפוס" ואותיות "כתב"): להקלה על איתור הנושאים והבנת המטלות.

מטרת השימוש בצבעים: הדגשה והבלטה של מרכיבים ייחודיים ומסרים חשובים, לשיפור הערנות, להעמקת ההבהרה, לשיפור הזכירה, להבחנת העיקר מן הטפל ולשמירה על הריכוז, העניין והגיוון בלמידה.

המידות: גודל 4A, יוחד והותאם לנוחות הקריאה של הדפוס הגדול ולנוחות התירגול בכתב בעבודה המעשית בספר, למתקשים בקריאה ולמתקשים בכתיבה.


הכתיב:

הכתיב בספר הוא כתיב-חסר-ניקוד, בניקוד מלא ("כתיב מלא" עם ניקוד) בלימוד "הפועל", "השם" ו"תורת ההגה", והוא מופיע לפחות במקרה אחד מתוך כלל המקרים המופיעים בספר.

הסיבה לשימוש בכתיב-חסר-ניקוד יחד עם ניקוד: העברית הכתובה מכבידה על הקורא-המתקשה: עליו לדעת היטב את השפה ולשלוט במושגים כדי לקרוא במדוייק דגמים בכתיב-חסר-ניקוד. דיסלקטים ולקויי למידה אחרים, כמוהם-כעולים, אינם מכירים את כל הצורות ומתקשים להבחין בהבדלים שבין דגמים דומים בניקוד שונה. בכתיבה, מרביתם נוהגים להשתמש באותיות א-ה-ו-י כבתנועות, גם כאשר הדברים אינם מקובלים בחוקי הכתיב חסר-הניקוד. המפגש היומיומי שלהם עם הדפוס בספרי הלימוד בעיתונים הוא עם הכתיב חסר-הניקוד. בקרב לקויי הלמידה ישנם המתקשים בלימוד וזכירת סימני הניקוד, במיוחד אלה שלמדו קריאה בשיטות שצמצמו את הניקוד או בשיטות שבהן לא ייחסו לניקוד את המקום החשוב, הראוי לו, בעברית הכתובה. שימוש בניקוד יחד עם כתיב חסר-ניקוד מקל על המתקשים בקריאת כתיב מנוקד, החיוני בלימוד פרקי הפועל, ההגה והשם, לקרוא ולהבין את הנקרא.

הסיבה לשימוש בכתיב חסר-ניקוד ובכתיב מנוקד לסרוגין: קהל-היעד של שיטת "לשון לתיכון" הם, במקרים רבים, תלמידי בית-ספר, המשולבים בכיתות לימוד רגילות. בלימוד המקובל בבית הספר, בעבודות ובבחינות, המורים לידיעת הלשון אינם משתמשים בכתיב חסר ניקוד בלימוד הפועל, השם ותורת-ההגה. השפה הכתובה המקובלת בלימוד ידיעת הלשון, היא הכתיב המנוקד. חשוב שהמתקשים בלמידה ידעו שאפשרות זו קיימת והיא נכונה, כאשר הם נתקלים בה.


ארגון המידע, סדר הנושאים בלימוד:

הדף בתמונה, ("לשון לתיכון", עמ' 14) מופיע אחרי לימוד הבניין הראשון, בניין קל, וכהקדמה ללימוד בניין-ניפעל. המשכו - הסבר ותירגול סוגי-דגשים, "שווא נח" ותפקידיהם. בניין ניפעל מוצג לתלמיד, אחרי לימוד נושא הדגשים והשווא. בשפה הדבורה "נבדַּק" (ב' רפה) ו"יִבָּדֵק" (ב' דגושה ) שגורים בשימוש יומיומי ומוכר ללומד.

לימוד התחביר (חלק ב' של הספר, עמ' 79) פותח בהתייחסות למשפט, כדגם: משפט, משפט שאלה, וסימני-פיסוק מתאימים. בהמשך - לימוד הנשוא "בתחביר, הפועל במשפט נקרא "נשוא" (עמ' 82), עם תזכורת (עמ' 84) לנילמד מוקדם יותר, בפרק "הפועל": "לפועל יש תמיד גוף וזמן", ובטבלת עבודה עצמית, לרענון הזכרון ולהבחנת הנלמד מנושא קודם, שעלול לגרום בילבול, אם לא יובחנו הגבולות בין שתי המערכות (הפועל -שבו נלמדות נטיות הפועל והתחביר שעיסוקו בתפקיד הפועל במשפט). "שם-פועל" נילמד כאיזכור מיוחד מיד אחרי הנשוא, כדי להבחין אותו מן הפועל, שהוא הנשוא במשפט התחבירי, ובהמשך - "נשוא מורחב" (פועל+שם-פועל וביטוי-ניב), כדי להקל על זיהויו במשפט. כך, תיאורים ופסוקיות-תיאור נלמדים בצמוד, כאמצעי-הבחנה בין משפט פשוט ומשפט מורכב, הנילמדים רק אחרי הפנמת נושא התיאור מול הפסוקית.


התירגול:

התירגול בספר מצמצם את אפשרויות הטעייה: התרגילים מופיעים בהגדלה, דורשים ביצוע מזערי, כדי לשמור על גבולות והדרגה בלימוד. דפי העבודה בספר מספקים מרחב לביצוע, כדי להקל על המתקשים בכתיבה. דוגמאות להבטחת התשובה הנכונה מופיעות בטבלאות (טבלאות התירגול בלימוד הפועל, בחלק הראשון) ותשובות מדוייקות, עם הנחיות להשוואה באמצעות הדגשים צבעוניים, מובאות בלימוד התחביר, בחלקו השני של הספר.

ההנחה שבבסיס התירגול - תלמידים מתקשים מתייגעים ונוטים לבלבול, בעת העתקה וכאשר החומר מורכב או כאשר נדרשות תשובות מורכבות. מילוי חללים בטבלה, כמו סימון או צביעה של התשובה, וצמצום הכתיבה, מקלים על הלומד המתקשה ומאפשרים לו לעקוף את קשייו, ולגשת לתירגול ביתר עניין ורצון.


הלימוד בספר כאמצעי עזר לתלמיד מתקשה:


שיטת "לשון לתיכון" מתאימה ללימוד מטרים למתקשים (בשעור פרטי מכין - ויש שיוכלו להיעזר בספר "במקום שעור פרטי", כמצויין על-גבי הכריכה), כהכנה וכעזזר לנילמד במסגרת-הכיתה, בבתי-הספר התיכוניים (ובחטיבת הביניים), והן כהיכרות ראשונה עם החומר וכתירגול לקראת בחינת הבגרות.


בעת כתיבת המאמר יצא לאור בדפוס הקובץ "לשון לתיכון: הפועל ותחביר". הפרקים האחרים הנדרשים בבחינה בידיעת הלשון משווקים במסגרת הזמנות על-פי דרישה, ויצאו לאור בדפוס בעתיד.


לרכישת הספר הקלק כאן

לשון לתיכון

לימוד והכנה לבגרות.
מאת ד"ר נויה ספקטור. הוצאת המחברת:

לקראת בחינת הבגרות בלשון, מהדורה חדשה ומוזלת.
שתי חוברות (הפעל ותחביר) בספר אחד, במחיר 79 ש"ח.


ספר לימוד והכנה לבחינות הבגרות למתקשים, בעלי ליקויי-למידה ("דיסלקסיה" וליקויים אחרים) הזקוקים להסברים, הקלה בלימוד ותירגול.

שימוש בצבעים ובהסברים פשוטים, מאפשר לכל מתקשה להתמודד עם הדרישות בלימוד ובבחינות הבגרות.

הסדרה מתאימה לתלמידי תיכון ולתלמידי חטיבת-הביניים.
כל חוברת מהווה ספר לימוד אישי,עם תרגילים והסברים.



ריכוז מאמרים

 

.כל הזכויות שמורות © ד"ר נויה ספקטור 03-5248624
 
פיתוח ועיצוב אתרים בטאגרופ