בתקופת גן-הילדים
ילדים מתקשים מסרבים לצייר, מתקשים לגזור, מתקשים ללמוד להשתמש בסכו"ם, שומטים חפצים וכלים מידיהם, מתקשים להתלבש לבדם, מפזרים את מזונם על השולחן ומלכלכים את סביבת-האכילה שלהם, לעתים נראים מלוכלכים ומוזנחים, למרות טיפול ותשומת לב של הוריהם. לעתים נמנעים או מתקשים לפתח מיומנויות במשחקים שונים (משחקי שולחן ומשחקים הדורשים הפעלת כף-יד, תיאום במשחקי כדור וכיו"ב ).
הסיבה, בדרך-כלל, בליקויים שמקורם התפתחותי, אשר בהמשך משפיעים גם על הכתיבה. הקשיים הינם בהפעלת הידיים, בתיאום ובתיכנון הפעולות באמצעות אברי-תנועה אחרים, בפיתוח יכולת תגובה מהירה ותואמת את הנסיבות.

היערכות
הקשיים והאבחנות המוכרים בשלב זה:
ליקויים במוטוריקה גסה, ליקויים במוטוריקה העדינה, ליקויים בתיאום עין-יד, היפוטוניה, היפרטוניה וגם רגישות-יתר. הטיפול המתאים בתקופת גן-הילדים הוא ריפוי בעיסוק, אך חשוב, שכבר בשלב זה הוא ייעשה בתיאום עם אבחון ליקויי-למידה כדי שייבדקו גם מיומנויות אחרות לקראת בית-הספר וייקבע אופן-ההתייחסות המתאים ללמידה, גם בשעורי ריפוי בעיסוק.
 

קשיי כתיבה בבית הספר
שלבים וליקויים ברכישה ובשימוש בשפה הכתובה.

ליקויי-כתיבה מוכרים בדרגות-חומרה שונות בשלבים שונים של הלימוד (רכישת הכתיבה ומיומנות השימוש בכתיבה). בכיתות א'ב ילדים בעלי ליקויי-כתיבה, מתקשים ברכישת מיומנות-הכתיבה: העתקה מן הלוח, שימוש במחק, הספק. חשוב ביותר, לסייע לילד המתקשה ללמד אותו לכתוב בגבולות יכלתו, ולא לדרוש ממנו מאמץ שיכביד עליו. לעתים קרובות מעמיסים תירגול על ילדים מתקשים ולא מסייעים להם בזאת. חשוב לדעת מתי יש להפסיק לתרגל, מה-הם הגבולות המתאימים לכל ילד, ומה הדרכים החלופיות לסיוע האינדיבידואלי המתאים לו.
ילדים רבים מדי ממשיכים לתרגל כתיבה במקום לעקוף את הקושי, מתעכבים במקום להתקדם עם חבריהם ולממש את יכלתם להשתלב היטב בעבודת הכיתה.

השלב הראשון קשיים בתהליך לימוד הכתיבה בתחילת כיתה 'א, תיכלול חזותי-שמיעתי-תנועתי (אינטגראציה וויזואלית-אודיטורית-מוטורית).

במיומנות בחיי יומיום, קשיים בחינוך לעצמאות ,אכילה מתואמת, הלבשה, נקיון אישי, משחקי-ילדים (הדורשים תיאום תנועתי ושליטה ברגישות למגע).

בכתיבת אותיות ומילים, לילדים בכיתה א', התנסות מוקדמת (בדרך-כלל בהעתקת צורות וכתיבת שמם) בגן-הילדים. בתחילת לימודיהם בכיתה א' הם נדרשים להעתיק מן הלוח, אותיות "דפוס", ויש הלומדים מיד את כתיבת אותיות ה-"כתב". מעתיקים מילה, ואחר-כך משפט קצר. ההעתקה מחייבת מיקוד-מבט, שליטה בעבודת כף-היד (הפעלת כוח שרירים מתאים, תיאום ומעבר גמיש בין התנועות), תיאום עין-יד והתאמת המרחק והגודל מן הלוח אל הדף, פיתוח שטף כתיבה גמיש בין אות לאות, בתוך מילה ומשפט כתוב
כתב המעיד על קשיים, כתב-יד שממשיך להיראות נעדר אחידות ויציבות, יש שהוא גדול, לעתים קטן מאוד חלש, לעתים חזק במיוחד, בלתי-גמיש, יש מקרים של היפוכי-כיוון אותיות ומספרים, השימוש במחק מרובה, והקשיים בולטים גם בזאת.
בכתיבת חשבון היפוכי-כיוונים, קשיים בכתיבת ספרות טעויות-סימנים (+,  -), קשיים בכתיבת תרגיל, בהעתקת-תרגיל, טעויות ושגיאות-כתיב בחשבון, בנוסף לקשיים שלעיל.

אם אחד או חלק מן האיפיונים הללו נשארים ומאפיינים את הכתיבה בהמשך, סביר להניח כי קיים קושי הנובע מליקוי ספציפי (או מליקויים אחדים) בתהליכי למידה.
 

הסיבות לקשיים אופייניים לשלב תחילת הכתיבה
קשיי שליטה בשרירי כף היד, נגרמים ע"י היפוטוניה (חולשה של מתח השרירים) או היפרטוניה (מתח-יתר) ע"י קושי בתיאום בין עבודת האצבעות האוחזות בכלי-כתיבה.
רגישות-יתר (hypersensitivity), המקשה על האחיזה הבטוחה והמתואמת בכלי-הכתיבה, תת-רגישות (hyposensitivity) שאינה מאפשרת תחושה וגמישות בתנועה, האחיזה והמגע עם דף-העבודה, קשיי-שליטה הנובעים מקשיים בקליטה, בזכירת רצף תנועות או רצף הוראות שמיעתיות, קשיים בתיאום ובעיבוד מידע וביצוע יישום באמצעות תיכנון-תנועה, פעילות-יתר, פזיזות (אימפולסיביות), תת-פעילות (היפואקטיביות).

איבחון
בשלב זה ניתן לאבחן מצבי ליקויים שונים המשפיעים על הכתיבה. חשוב לא לדחות את הפנייה לגורם מקצועי ולא לייחד את קשיי הכתיבה לאבחנת "קשיים מוטוריים" בלבד, לערוך אבחון מעמיק, אצל מאבחן-מומחה, הליקויים והשלכותיהם, ולהנחיית ההורים וגורמים מקצועיים אחרים בסביבת התלמיד.

היערכות
I.   חשוב לבדוק אם אחיזת העפרון מתאימה ונוחה לילד, אם הוא יודע לברור לעצמו אחיזה מתאימה ונוחה לאצבעותיו ולכף-ידו. ניתן להקל עליו בעפרון עבה, עפרון רך, התקן-עפרון לסיוע ולהקלה באחיזה ובשליטה, לעתים עט כדורי עבה או ."עט לורד" מתאים לשימוש של ילד מסויים יותר מאשר עפרון.

II.   מומלץ להדגים לילד אחיזה נוחה ואופן-כתיבה של האות ולאפשר לו לתרגל מעט. חשוב לזכור, כי הנוחות והתיפקוד משתנה, ולא-תמיד האחיזה אחידה וקובעת את איכות ,המיומנות בהמשך. יחד-עם-זאת, ילדים לקויי-למידה ,כמו אנשים שנאלצים לשנות את האחיזה בעקבות טראומה זקוקים, לעתים קרובות, להנחייה מקצועית. חשוב שהנחייה כזו תתייחס למצבם הייחודי, ולא להנחות ולמנחים "מקובלים" באחיזת כלי-כתיבה.

III.   תירגול - יעיל רק באיכות ובמידה: לא מומלץ להכביד אין להרבות בתירגול, חשוב להימנע מלגרום לילד מאמץ בלתי-יעיל. בדרך-כלל התירגול הנדרש בבית-הספר מספיק.

IV.   צביעה בתוך גבולות עבים, שלא-קשה לשמור ,עליהם: אם הילד אוהב לצבוע (בחוברות-עבודה דפי-עבודה וכיו"ב), מומלץ לאפשר לו, ולהקל עליו את השמירה על גבולות הצורות והציורים באמצעות ,עיבוי הקווים. ניתן גם לעבות את הקווים אחרי הצביעה כדי לשפר את מראה הצביעה.

V.   ריפוי בעיסוק, התייעצות וטיפול מומלצים, להקלה לתירגול מתאים ולעבודה במגבלות היכולת ובהתאמה אישית. מומלץ טיפול ברגישות-יתר, טיפול לעידוד תפיסת סכימת הגוף, טיפול בחיזוק התיאום והשליטה הנחיות להורים ולמורים לסיוע בפיתוח מיומנות הכתיבה.

התאמת טיפול
כל אחד מן הטיפולים שהוזכרו, מתאים ויעיל במועדו. אלה הם טיפולים שמתאימים לשלבי רכישת הכתיבה לכיתות א' ב' , לפעמים מעט בהמשך. חשוב לא להמשיך את הטיפול, כאשר הכתיבה מעכבת את ההתקדמות בתחומי הלמידה האחרים, או, כאשר התירגול אינו משיג את יעדו. "צמצום פערים" מסוג זה, במקרים של ליקויי-למידה הוא זמני. טיבם של פערים אלה הוא, שהם ניפערים שוב וגדלים עם השנים, ויש לדעת מתי להפסיק את הטיפול הספציפי בכתיבה ולאמץ דרכי התמודדות מתאימות, חלופיות.