אבחון פסיכודידקטי: עסקת חבילה של פסיכולוגים, ועוד: אבחנה של בעייה מרכזית כליקוי מזערי:

כל הזכויות שמורות לד"ר נויה ספקטור, מאבחנת ומטפלת מומחית בלקויי-למידה, דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית – חינוך מיוחד. אין להעתיק, לעשות שימוש כלשהו ללא אישור בכתב מן המחברת, ללא איזכור שם המחברת וכתובת האתר: www.noya.co.il |  ליקויי למידה, ADD,ADHD 

במערכת החינוך נשתרשה תופעה: יועצות וגורמים מייצגים אחרים מפנים תלמידים ל"אבחון פסיכודידקטי". הורים נבוכים אינם יודעים ואינם מודעים לנזק שאבחון כזה יכול לגרום לילדיהם.

אבחון פסיכודידקטי הוא אבחון פסיכולוגי עם תוספת-נספח שמהותו אמורה להיות הערכה דידקטית, כלומר: הערכה על מצבו הלימודי של הנבדק, הכוללת בדיקת כישורים והישגים במבחני קריאה, כתיבה, חשבון, שפה זרה. מובן שאבחון זה אמור להתבצע ע"י מי שהוכשר לכך והוא בקיא בהוראה, בחינוך מיוחד ובעריכת תכניות לימוד לילדים בעלי צרכים מיוחדים. אלא, שבאבחון הפסיכודידקטי האבחון הפסיכולוגי והתוספת ה"דידקטית" מבוצעים ע"י פסיכולוג. ישנם פסיכולוגים שאינם מורים, יש שאינם מומחים להערכה דידקטית ולכן אינם בקיאים בהתאמת דרישות למתקשים בלימודים.

המושג "אבחון פסיכודידקטי" הוא יציר-כלאיים מטעה, המשווק מעין "עסקת חבילה" בתנאים "נוחים": פסיכולוג עורך לך או לילדך אבחון שיספק את דרישות המערכת, ולא בהכרח על-פי הצרכים המיוחדים לכל נבדק. האבחון המבוצע בתנאים אלה יכול שלא לשקף את יכלתו האמיתית של נבדק בעל ליקויי-למידה ויש שאף אינו מאפשר איתור ליקויי-למידה והתקנת תכנית התמודדות מתאימה. ההפנייה לאבחון פסיכודידקטי היא למעשה הכוונה לפסיכולוג חינוכי, שאינו בהכרח מאבחן מומחה בהוראה, בהתאמת תנאים, באבחון ובטיפול בלקויי-למידה.

אבחון פסיכודידקטי הוא השם שמערכת החינוך בארץ נתנה בפי יועצות בתי הספר, אשר למעשה מפנות תלמידים בעלי קשיים אופייניים לליקויי למידה לאבחון פסיכולוגי. הורים לתלמידים לקויי-למידה או לתלמידים שהתעורר לגביהם חשד שהם סובלים מליקוי למידה כלשהו, שאינם ערים לבעייתיות העקרונית שבהפניית ילדיהם לאבחון פסיכולוגי שלא לצורך, עלולים לפגוע בזכויות הפרט של ילדיהם ובנוסף, לא לממש אבחנה ואבחון מהימנים. בעקבות ההפנייה השגוייה, המערכת דורשת מתלמידים לקויי-למידה נתונים של רמת המשכל שלהם, ואינה דורשת זאת מכל תלמיד אחר. חשוב לציין: תלמידים לקויי-למידה אינם מממשים את יכלתם במבחנים פסיכולוגיים ונתונים מעוותים של רמת משכל, בדרך-כלל נמוכה מהממוצע וברוב המקרים נמוכה מיכלתם האמיתית, מוצאים את דרכם לתיק האישי במערכת החינוך.

הבדל בסיסי קיים בין שיטת האבחון הפסיכולוגי לבין שיטתו של המאבחן המומחה ללקויי-למידה: הפסיכולוג מעריך את הנבדק עפ"י היכרות שבבסיסה מבחנים פסיכולוגיים, הקובעים רמת-משכל ( I.Q ) ומצב רגשי . רמת המשכל מתבססת על ממוצע בין תתי-מבחנים שמהם מורכב מבחן המשכל (מבחן אינטליגנציה) והערכת המצב הרגשי מתבססת על ממצאי מבחני אישיות (השלכתיים, בדרך-כלל) הנסמכים על הסברים ותשובות שמספק הנבדק בתשובה לשאלות מילוליות או בתגובה לשאלות המתייחסות לתיאור מצבים בתמונות. אלה ואלה הם מבחנים שנבדקים רבים בעלי ליקויי למידה אינם בעלי כישורים מתאימים לבצע אותם, ולכן אינם יכולים להפגין באמצעותם את יכלתם האמיתית. כתוצאה מאי-התאמת המבחנים לנבדקים, נבדקים רבים ממלאים את תיקם האישי באבחנות מוטעות וברמת משכל נמוכה מהפוטנציאל האמיתי שלהם.

המאבחן המומחה ללקויי-למידה , בניגוד לפסיכולוג, מעריך את הכישורים והיכולת בתחומי התיפקוד השונים ומספק אבחנה מבדלת בין ליקויים שונים ורמת תפקוד עפ"י מבחנים שהותאמו במיוחד לאוכלוסיות חריגות, והם בנויים ומיועדים לנבדקים בעלי קשיים שונים: נבדקים שיכולת הכתיבה והסימון שלהם לקוייה, נבדקים שיכולת ההתארגנות שלהם במגבלות זמן לקוייה, נבדקים שדיבורם משובש, נבדקים לקויי-שפה ודיבור, ואף נבדקים שאינם מדברים.

באבחון לקויי-למידה ניתן להבחין באינטליגנציה ולראות יכולת של נבדקים בעלי קשיים שונים: נבדק שאינו מדבר, נבדק שאינו מתבטא כהלכה, נבדק שמתקשה בחישובים מתימטיים, נבדק שאינו יכול לקרוא או לכתוב. התיפקוד מוערך, מבלי שמצבו המיוחד של הנבדק יפגע בנתונים האישיים שלו.

כאן המקום לציין, כי ליקויי למידה אינם ייחודיים ללמידה אקדמית . אמנם, במערכת החינוך שלנו מתייחסים לליקויים האקדמיים כגון דיסלקסיה (ליקוי קריאה ייחודי), דיסגרפיה (ליקוי כתיבה ייחודי), דיסקלקוליה (ליקוי ייחודי בחשיבה חשבונית) וליקויי קשב וריכוז, אבל קיימים ליקויים בהתמצאות, ליקויים בקריאת המפה החברתית, ליקויי שפה ייחודיים ועוד. 

ליקויי-למידה נובעים מתקלות בתיפקוד מערכת העצבים המרכזית, וכאשר הם קיימים, הם מהווים מרכיב מרכזי במערכת התיפקוד. כאשר מאבחן אינו מתייחס למערכת התיפקוד כפי שהיא, מתעלם מליקויי הלמידה או אינו יודע עליהם, האבחנה אינה מהימנה, והמסקנות כמו הטיפול יכולים לגרום נזק, להוביל לשנים של דשדוש במקום, ולא להתייחס לקשיים היומיומיים, במקום התקדמות והתמודדות עם הקשיים האמיתיים.

קורה, כאשר האבחנה אינה מסתמכת על אבחון מתאים לילד או לבוגר, שפסיכולוגים ומאבחנים אחרים מפרשים, מתייחסים ומסתמכים על ארועים ומצבים בעברו ובהווייתו של הנבדק. אלה מחייבים פירוש אחר, כאשר לנבדק או למטופל יש ליקויי-למידה. כך, כאשר הנבדק מופנה לטיפול פסיכולוגי, הבעייה המרכזית הנדונה או מטופלת יכולה להיות בעייה נלווית לבעייה המרכזית או אף בעייה שאינה קיימת.

כאשר מטופל סובל מליקויי-למידה, הטיפול, המסתמך על האבחנה הפסיכולוגית מחטיא, פעמים רבות, בדרך, בשיטה ובפרושים שהוא נוקט. יתרה מזו, פסיכולוגים שרואים בליקויי למידה בעייה אקדמית-משנית למצב הנפשי שהם מאבחנים, עלולים לטעות: כאשר נבדק או מטופל הוא בעל ליקויי-למידה, יש לראות בכך את מרכז הבעייה ומרכז הכובד של ההתנהלות היומיומית שלו. ליקויי למידה, כאמור, הם ליקויים בתיפקוד מערכת העצבים המרכזית ואינם ייחודיים לתיפקוד אקדמי. לליקויים רבים במקרים רבים יש השלכות משמעותיות ביותר על האבחנה, ועל הטיפול. הפירוש, האבחנה והטיפול משמעותיים ואינם יכולים להיטמע באבחון פסיכולוגי רגיל ומקובל. חשוב לדעת כי לקויי-למידה רבים אינם מתאימים לשיחה הטיפולית המתקיימת בחדר הטיפולים של הפסיכולוג ואינם מתאימים לפירושים ולשיקופים הניתנים בשיחות או במהלך טיפול באמצעות משחק.

הטיפול בלקויי למידה הוא בדרך כלל לימוד וליווי, עזרה מעשית בלמידת הנושאים שעל הפרק ובהתמודדות עם הקשיים, בין אם הם נושאים אקדמיים ובין אם הם נושאים חברתיים.