|
|
ADHD, ADD - ליקויי קשב וליקויי-למידה אחרים: כל הזכויות שמורות לד"ר נויה ספקטור, מאבחנת ומטפלת מומחית ב לקויי-למידה, דוקטור לפסיכולוגיה חינוכית – חינוך מיוחד. אין להעתיק, לעשות שימוש כלשה ובמאמר ללא איזכור שם המחברת וכתובת האתר: www.noya.co.il ADD הן ראשי התיבות של המילים: ATTENTION DEFICIT DISORDER. בעברית מקובל המונח: ליקוי-קשב או הפרעת-קשב. הפרעת קשב היא מצב שבו הנבדק מראה קשיים ייחודיים בשליטה בקשב: הוא מתקשה להקשיב, להתמקד, דעתו מוסחת בנקל על-ידי גורמי הפרעה אישיים-פנימיים ועל-ידי גורמים סביבתיים. גרוי אישי, "פנימי", יכול להיות: מוטרדות ותחושת אי-נוחות אישית בעקבות רגישות-יתר וקושי לווסת גרויים ותגובות, כגון: בגד לא נוח, גרוד, כאב, אי-נוחות זמנית. גורמים סביבתיים: רעש, התרחשות בסביבה, מראה מסויים, ארוע חזותי או שמיעתי, וכיו"ב. ילד או בוגר המתקשה לווסת את התגובות הגופניות שלו לגרויים פנימיים או חיצוניים ודעתו מוסחת בעקבותיהם באופן שהוא אינו מסוגל להתארגן לפעילות או להמשיך בפעילות, מראה התנהלות אופיינית למצבים המוגדרים "ליקויי קשב". רוב האנשים חשים בגרויים כל העת, אך הם מסוגלים לווסת את השפעתם על המידע החושי ולהתעלם מהם בעת הצורך: הם מבצעים מיון ואינם מתייחסים לגרויים שאינם משמעותיים לעיסוקם באותה-עת. מי שדעתו מוסחת ע"י גרויים ואינו מסוגל לווסת את התחושות שהם גורמים לו, הוא בעל ליקויי קשב וקשיים בוויסות חושי. ADHD הם ראשי התיבות של המילים: ATTENTION DEFICIT HYPERACTIVITY DISORDER בעברית: הפרעת קשב (היעדר או חסר קשב) או ליקוי קשב, עם פעלתנות-יתר. כלומר: הנבדק מראה ליקויי קשב והסח-הדעת יחד עם פעלתנות יתר: הנבדק (הילד או הבוגר) מוצף מגרויים "פנימיים" ו"סביבתיים" ומגיב בפעלתנות, נמצא בתנועה מתמדת, לעתים אף במגע פיזי בחפצים ובאנשים: הוא נראה לא רגוע ומראה תנועתיות, פזיזות-איפולסיביות, פעלתנות, באופן מוגזם ובלתי מבוקר, שבדרך-כלל מהווה הפרעה לא-מודעת, תמימה, ללא כוונה להזיק. חשוב לציין עוד, כי אלה אינם מעידים על עצבנות, אלא, כאמור, על פעלתנות-יתר ופזיזות תמימה. ליקויי קשב וליקויי למידה אחרים: ליקויי קשב הם סוג, תת-קבוצה, בתוך קבוצה כוללת של ליקויי-למידה. מצב של ליקויי-למידה מחייב אבחנה באמצעות אבחון ליקויי-למידה, לאיתור הליקויים, כדי לספק מידע מדוייק ומפורט: חשוב שהאבחנה תהיה אבחנה מבדלת בין ליקויי קשב וליקויי למידה אחרים, ולא תתייחס ל"ליקויי-קשב" בלבד או ל"ליקויי-למידה" באופן כללי. האבחנה צריכה לכלול איתור ליקויים והתייחסות למצב הנגרם ע"י ליקויים שונים: יש ליקויים שמשפיעים על הקשב (כגון רגישות-יתר, ליקויי-שפה, ליקויי-כתיבה, ליקויי-התארגנות או ליקויים בפונקציות ניהוליות ללא ליקויי-קשב) ויש להבדיל אותם מליקויי קשב ייחודיים. אבחנה: להבחנה בין ליקויי קשב לבין ליקויי-למידה אחרים דרושה אבחנה מבדלת, המתבצעת באמצעות אבחון לקויי-למידה. אם ממצאי-האבחון מראים ליקויי-קשב או, אם מתעורר בעקבות האבחון חשד לליקויי-קשב או חשש להפרעה נוירולוגית אחרת, יש להפנות את הנבדק לנוירולוג, ולבדוק אם מתאים ודרוש טיפול תרופתי המיועד לנבדקים לְקויי-קשב. רופאים במרפאות קשב נוקטים בדרך של ראיון-הנבדק והוריו ושאלון להוריו ולמוריו, סימון תופעות ותסמינים עפ"י המדריך הפסיכיאטרי DSM 4, ועל-פי בדיקות-מחשב מסוג TOVA, IVA ובדיקות ממוחשבות דומות. הם מאמינים ביכלתם לאבחן ילד בדרך זו, ולמרבה הצער, לא תמיד מקפידים על הפנייה לאבחון ולטיפול הדרושים, להשלמת האבחנה או להשלמת התהליך המוביל לאבחנה מעמיקה של התחומים האקדמיים והחברתיים הכלולים בתיפקודי הלמידה. בדרך זו, כאשר מסתמכים על בדיקות מחשב וראיונות בלבד, ילדים ובוגרים מאובחנים באופן חלקי, לא זוכים לאבחנה מהימנה ומעמיקה ולא מפיקים את התועלת הראוייה המופקת מתהליך אבחון מלא. בדיקות-קשב, מבחן TOVA "טובה" ומבדקים דומים: אינם אלא בדיקת-מחשב. אלה אינם אבחונים. הנתונים המופקים באמצעות הבדיקות הללו אינם מספקים נתונים לאבחנה מדוייקת. הם נועדו, במקורם, להבחין בין נבדקים בעלי ליקויי קשב (ADD) לבין בעלי ליקויי קשב עם פעלתנות-יתר (היפראקטיביות-ADHD). המבדקים הללו אינם מספקים אבחנה מבדלת בין ליקויי קשב וליקויי תיפקוד אחרים ואף לא את המידע הדרוש על מקור הקשיים, במקרה של מחלות וסיכונים אחרים. לדוגמא: לבעיות קשב יכולות להיות סיבות וגורמים אחדים: בעיות בפעילות בלוטת התריס, הפרעות נוירולוגיות שאינן ליקויי-קשב ספציפיים, חסָרים ומחלות שונות, ליקויי-למידה שונים שמשפיעים על ההקשבה וקשיים בעלי מקור רגשי. העדר-דיוק או אי-בהירות באבחנה, כגון חפיפה בתסמינים ייחודיים המרכיבים תסמונות שונות של לקויי-למידה יכולים להביא לאבחנה מוטעית ובעקבות כך לטיפול שאינו מקדם, כגון במקרים של רגישות-יתר, ליקוי בוויסות חושי, ליקויים בהתארגנות, ליקויים בפונקציות ניהוליות, ליקויי-למידה לא-מילוליים (NVLD) ואף ליקויי-קריאה וכתיבה. לעתים קרובות מופיעים הליקויים הייחודיים הללו עם ליקויי-קשב. אבחנה של ליקויי-קשב כאבחנה ייחודית שאינה מתייחסת לתסמינים אחרים, כמו חפיפה של תסמינים בין אבחנות שונות מצמצמות את אפשרויות הסיוע והקידום. טיפול תרופתי: "ריטלין" ותרופות אחרות: תרופות ניתנות ע"י רופא בלבד. תרופות לטיפול בלקויי-קשב מתאימות לחלק מן הילדים והבוגרים לקויי-הלמידה, שנמצאו סובלים מליקויי-קשב ומליקויי-קשב עם פעלתנות-יתר ונבדקו ע"י רופא-נוירולוג. אלה הם ילדים ונבדקים-בוגרים שבתהליך האבחון שלהם עברו אבחנה מבדלת ונמצא כי הם סובלים מליקויי-קשב ייחודיים (בדרך כלל בנוסף לליקויי למידה אחרים). רופא יכול לקבוע אם הילד מתאים לטיפול תרופתי, על-סמך ממצאי-אבחון לקויי-למידה ועל-סמך בדיקות נוירולוגיות. ה"ריטלין" ותרופות דומות הם טיפול חלקי, שבדרך-כלל אינו מאפשר את השיפור בכל התחומים בהם הוא נדרש, אם הם מהווים טיפול יחיד: בדרך-כלל הנבדק והוריו זקוקים לסיוע, לליווי, לעזרה מעשית, ופעמים רבות לתיווך והתוויית-דרך בלימודים ובחברה, בנוסף לטיפול התרופתי. הטיפול התרופתי הוא טיפול משלים חשוב, אם הוא ניתן לנבדק שהראה ליקויי-קשב ייחודיים, עם או בלי פעלתנות-יתר. הליווי: חשוב שיהיה לנבדק שנמצא בעל ליקויי-קשב ליווי, באמצעות הגורמים החינוכיים שהתמחו בליווי לקויי-למידה. אם ניתן טיפול תרופתי – דרוש גם מעקב אישי של הרופא המטפל. לשני הגורמים הללו אין חלופות (אלטרנטיבות): כל הטיפולים שמוצעים כתחליף – מהנים ומפתים ככל שיהיו - אינם עושים את העיקר הדרוש ואינם מבטיחים התמודדות אישית יעילה ומותאמת. חשוב ללמוד כיצד לאפשר לנבדק להכיר את יכולתו ואת המגבלות והקשיים, לפתח מודעות עצמית, לדעת להנהיג את נהלי הבית והמשפחה, להבין מה גורם לו היסח-דעת וקושי להתמקד במשימה, ללמוד להתמודד עם הפרעות שנגרמות ע"י לבוש מציק, רעשים, גרויים פנימיים וסביבתיים, ללמוד לממש את היכולת בבית הספר, ללמוד את מערכת החוקים, את המפה החברתית בבית הספר ומחוצה-לו ולהתמודד עם קשיים בבית ובחברת בני-הגיל. ממצאי אבחון ליקויי-למידה הם בסיס להמלצות, הפניות ולהתקנת תכנית התמודדות לעריכת המלצות להתמודדות עם דרישות המערכת ונהלי-הבית ושעות הפנאי. טיפול והמלצות לגבי חיי יומיום: בהפנייה לטיפול חשוב שתהיינה המלצות לגבי השילוב בלימודים במערכת החינוך, אופן השילוב, עיסוקי-פנאי וחוגים מומלצים, תמיכה יומיומית, סיוע ביצירת הקשר עם המורה, המדריך ועם החברים האחרים בקבוצה. חשוב מאוד להבחין בין עיסוק, העסקה ותועלת בטיפולים. יש ילדים שחשוב להעסיק אותם, יש ילדים שחשוב ללמד אותם ולקדם אותם בכיתה ובחברה. כל הצעה, המלצה, הבטחה צריכה להיבדק ע"י ההורים, כאשר הם מצויידים בידע וביכולת להפעיל שיקול דעת כדי לבדוק היטב את ההיצע. שרלטנות, אופנה והבטחות שאינן מקויימות מפוזרות ומשווקות ע"י גורמים שונים. יש טיפולים יקרים מאוד שאינם חיוניים לעומת הדרכה מקצועית ומעשית בעבודה יומיומית שמאפשרת למידה, יציבות ויעילות בליווי והתארגנות טובה. ילד או בוגר מתקשים זקוקים לעזרה מעשית: הסיוע בהתארגנות חשוב, על-מנת לאפשר עזרה מתאימה בלימודים ובעבודה: חשוב לדעת לאיזה סוג סיוע הנבדק זקוק, כיצד לסייע באופן מעשי, אם יש מטלות שאינו יכול לבצע לבד, כגון: סיוע מעשי בהתארגנות, בכתיבה, בקריאה, בלימוד טכסט, בהבנת התוכן. אין תוכנה, משחק, אופנה או מכשיר שיכולים לעזור לו להתמודד עם הקשיים הללו. יש להתאים דרישות, לבדוק היטב ולדעת מה לעקוף, על מה לוותר וכיצד להתאים את היכולת לדרישות המערכת. המאפיין החשוב של ליקויי קשב (ושל אחדים מליקויי הלמידה האחרים) הוא הבסיס שאינו ניתן לתיקון – אלא מחייב היערכות והתאמות להתמודדות יעילה בכל שלב של ההתפתחות, הגדילה, המעבר בין השלבים והתיפקוד הבוגר בחברה ובעבודה. חוגי פנאי, חוגי העשרה, חוגי לימוד: בכל חוג מתקיימת למידה. אם ילד מתקשה – הוא זקוק לעזרה ולליווי לקראת החוג ובמהלך הפעילות בחוג. ההתייחסות לשילוב בחוג צריכה להיות כמו ההתייחסות לשילוב בכיתה: השילוב בקבוצת בני-הגיל מחייב בחירה נכונה, התאמה, סיוע והיכרות אישית, רצוי מוקדמת, עם המדריך או המורה בחוג. לעתים קרובות מומלץ מהלך של היכרות מוקדמת והטרמה: לימוד נהלי החוג וההתנהלות מראש, והכנה אישית: שעורים פרטיים עם המדריך, כדי לאפשר שילוב קל ויעיל בהמשך. ריכוז הליווי והטיפול: כאשר יש ליקויי קשב או ליקויי-למידה אחרים, או כאשר קיים סיכון (חיזוי-פרוגנוזה) להתפתחות כזו, יש לראות בכך בעייה מרכזית. בכל גיל ושלב, כאשר הנבדק או הוריו נזקקים לסיוע (פסיכולוגי או פארא-רפואי מכל סוג) יש חשיבות רבה להגדרת הבעייה המרכזית, הקשיים הנובעים ממנה ולהתוויית הדרך והגישה המתאימה בטיפול ובסיוע. (כאשר מסתמן ליקוי ברכישת הדיבור חשוב לדעת כיצד לשקול שימוש בשפה, התוויית גישה ושיטה בלימוד דיבור בזמן, בעבודת מרפאה בעיסוק, לימוד התנהגות והתמודדות עם פונקציות ניהוליות ולימוד מעשי של מיומנויות אקדמיות בשיטה מותאמת). ליקויי-למידה מחייבים הגדרת תסמונת ומצב שאינם מתאימים לפירושים ולהיערכות המוכרים מן הפסיכולוגיה הקונוונציונאלית, ולכן דרוש מרַכֵּז מקרה בעל מומחיות ייחודית, לסיוע בהיערכות ובניווט ולהבנת הצרכים המיוחדים והטיפול. (פירוט ריכוז המקרה והגישה במאמר: "מרַכֵּז-מקרה ללקויי-למידה", בספר "ללמוד מלקויי-למידה על פסיכולוגיה אחרת" מאת נויה ספקטור, הוצ. קריאה בצבעים). |
| פיתוח ועיצוב אתרים בטאגרופ |