IQ מנת משכל וליקויי-למידה:

      להלן עובדות והסברים על IQ ומשמעותו לגבי נבדקים לקויי-למידה, להורים נבוכים:

 

1.             IQ הוא תוצאה של מבחנים פסיכולוגיים: מבחנים פסיכולוגיים בודקים את הרמה השכלית של הנבדק. כשמבצעים אבחון פסיכולוגי – התוצאה היא מנת המשכל: ראשי התיבות באנגלית: IQ  = Intelligence Quotient;

 

2.                          מבחן פסיכולוגי מורכב ממערכת מבחנים, המיועדים להערכת התיפקוד בתחומים שונים;

 

3.                          IQ הוא ציון משוקלל: ממוצע של ציוני המבחנים (תת-מבחנים) של המבחן;

 

4.                    תיפקוד נמוך בתחום מסויים משפיע ומנמיך את הממוצע הכללי: את ה-IQ: ילד או בוגר איטי, יכול להיות מוכשר אבל להתנהל באיטיות – וזה משפיע, מנמיך את התיפקוד במבחן הפסיכולוגי;

 

5.                          הנורמות – המצב הנורמאלי, נקבע על-פי רוב האוכלוסיה, בחישוב סטטיסטי;

 

6.                          ציון  IQ הוא מדד של רמת האינטליגנציה על-פי הגיל;

 

7.                          ציון  IQ=100, הוא ציון ממוצע, בניגוד לציון 100 המקובל במבחני ידע והישגים;

 

8.                          תיפקוד תקין, ממוצע, של רוב האוכלוסיה,  מוערך בדרך כלל בטווח: IQ שבין 86-100;

 

9.                          תיפקוד נמוך, מתחת לתחום הממוצע, הוא תיפקוד IQ שמתחת ל-85;

 

10.                     אינטליגנציה גבולית מוגדרת בטווח IQ=70-85;

 

11.                     התיפקוד השכלי מחולק לרמות:

 

·       ממוצע: IQ=86-100: תיפקוד נורמאלי, תקין;

·        מתחת לממוצע: IQ= 70-85; האינטליגנציה במקרים אלה מוגדרת "גבולית";

 

יש ארבע רמות פיגור:

·        פיגור קל:            IQ    =50-69;

·        פיגור בינוני:        IQ   =35-49;

·        פיגור קשה:        IQ   =20-34;

·        פיגור עמוק:        IQ נמוך מ-20.

 

12.                     הערכה של ילדים ובוגרים בעלי נכויות שונות צריכה להיות במבחנים שנועדים ומכוונים לעקוף את הנכות, כדי שלא תשפיע על מנת המשכל: יש מבחנים מיוחדים למשותקים, יש מבחנים לעוורים, יש מבחנים לחרשים;

 

13.                  ליקויי-למידה הם סוג של נכות בלתי נראית לעין: יש פגיעה בתיפקודי-הלמידה, אבל אין פגיעה בחשיבה.

14.                     לקויי-למידה מוגדרים בעלי אינטליגנציה תקינה: במבחנים פסיכולוגיים מנת המשכל של לקויי-למידה צריכה להיות בטווח הנורמה: IQ=86-100;

 

15.                  מבחנים פסיכולוגיים ככלל, אינם יכולים להיות מותאמים ללקויי-למידה: תת-המבחנים של מערכת מבחנים פסיכולוגיים אינם מבודדים את ההשלכות של ליקויי-התיפקוד הספציפיים של נבדקים בעלי ליקויי-למידה;   

16.                מבחנים פסיכולוגיים יכולים להוות סיכון, נזק, ופגיעה בלקויי-למידה: התיפקוד במבחן אינו מעיד על היכולת האמיתית, השיקלול אינו מאפשר מהימנות והפירוש הפסיכולוגי עלול להטעות במקרים של לקויי-למידה: מנת המשכל המושגת באבחון פסיכולוגי שנערך ללקויי-למידה אינה משקפת את היכולת האמיתית;

 

17.                   דרכים נחסמות ללקויי-למידה שהאבחון הפסיכולוגי שלהם מראה מנת משכל נמוכה מ IQ=85: הנבדקים מוגדרים בעלי יכולת נמוכה ולא בעלי ליקויי-למידה, ולכן עפ"י מערכות שונות אינם זוכים בהתאמות המיועדות ללקויי-למידה;

 

18.                    ישנם בתי ספר מיוחדים המייעדים עצמם ללקויי-למידה שמקבלים תלמידים  על-פי נתונים של מבחן ווכסלר (מבחן פסיכולוגי, המשמש בסיס לאבחון והערכה פסיכולוגית): בכך הם פוגעים בדיוק באוכלוסיית הנבדקים שלהם התכוונו לעזור;

 

19.                     מבחן פסיכולוגי (וגם מבחנים פסיכומטריים אחרים) אינו יכול להתבצע שוב, אלא אחרי כשנה (8 חדשים או יותר, עפ"י הגדרות מקובלות);

 

20.                     בכל מקרה בו נדרש אבחון פסיכולוגי כדי לאשש אבחנה או לקבל התאמות של לקויי-למידה, חשוב לדעת: רק אחרי אבחון לקויי-למידה שנעשה בידי מאבחן מומחה ללקויי-למידה אפשר לספק נתונים מהימנים על תיפקוד של מי שיש לו או מי שחושדים שיש לו ליקויי-למידה.  (לא אבחון דידקטי, לא אבחון פסיכודידקטי, לא ריפוי בעיסוק או קלינאית תקשורת);

 

21.               אחרי אבחון לקויי-למידה ניתן להעריך ולהסביר מה עלול לקרות לנבדק באבחון פסיכולוגי, ומהו הסיכון. למרות שמובן מכך, שלא מומלץ לבצע אבחון פסיכולוגי במקרים של נבדקים לקויי-למידה;

 

22.                     אם אבחון פסיכולוגי נדרש ע"י מערכת כלשהי, חשוב ביותר: להיזהר, להיערך, לחשוב בהגיון: לבצע פנייה פרטית חסוייה, לדאוג שהחומר יימסר אך ורק להורים או לנבדק הבוגר, לא לחתום על וויתור סודיות כשמדובר בתלמיד מערכת החינוך או אוניברסיטה;

 

23.             אמנם, איש לא רוצה לפגוע בזכויות הילדים במערכת החינוך, אבל זכויות הפרט נפגעות, משתבשות, נרמסות כאשר מבצעים אבחון פסיכולוגי במקום שאינו דרוש, בתנאים שאינם מתאימים;

 

24.                    אבחונים פסיכולוגיים עלולים לחסום את הדרך, לנעול את הדלתות, לא לאפשר חינוך במסגרת מתאימה, לא לאפשר לימודים בבית ספר רגיל, לא לאפשר הפנייה והשמה שמתאימה לנבדק בעל ליקויי-למידה;

 

25.                  פסיכולוגים (חינוכיים או קלינים), שמבצעים אבחונים פסיכולוגיים והיו אמורים להכיר את נושא לקויי הלמידה לא בהכרח בקיאים דיים,  ובדרך-כלל אינם משתמשים בכלי אבחון המתאימים להערכת התיפקוד האינטלקטואלי והרגשי של לקויי-למידה;

 

26.                     כתוצאה מהיעדר בקיאות בנושא וכתוצאה משימוש במבחנים שלא יועדו להעריך לקויי-למידה: קורה שתלמידים לקויי-למידה מוגדרים ע"י פסיכולוגים ובבחינות הפסיכומטריות כבעלי יכולת (אינטליגנציה) גבולית, נמוכה, ואף מתחת לממוצע בה-בעת שהם יכולים להיות בעלי אינטליגנציה תקינה ואף מחוננים: הפוטנציאל האמיתי של לקויי-למידה לא בא לידי ביטוי במבחנים פסיכולוגיים;

 

27.                     IQ הנקבע במבחנים פסיכולוגיים מושפע מגורמים שונים: ליקויי-למידה הוא גורם אחד. גם גורמים רגשיים, גורמים חברתיים, גורמים משפחתיים, וגורמים אובייקטיביים יכולים להשפיע על ציון IQ;

 

28.                     ללא אבחנה מבדלת ראוייה, שיכולה להיעשות ע"י מאבחן מומחה ללקויי-למידה, אין אפשרות לאמוד את רמת החשיבה, היכולת האינטלקטואלית, המצב הרגשי והחיזוי-הפרוגנוזה של נבדקים לקויי-למידה;

 

29.                   ההנחות השגויות הנפוצות לגבי נבדקים לקויי-למידה במבחנים פסיכולוגיים: התיפקוד נמוך משום שלנבדק יש אינטליגנציה נמוכה, התיפקוד משקף קשיים "רגשיים", התיפקוד משקף מוטיבאציה נמוכה, התיפקוד הנמוך נובע מקשיים משפחתיים;

 

30.                    בסיס הערכה מהימנה של היכולת השכלית, המצב הרגשי, המצב החברתי של נבדקים לקויי-למידה הוא אבחון לקויי-למידה: חשיבות ראשונית יש להערכת היכולת האמיתית, לאיתור הליקויים הספציפיים ולהשלכותיהם על התיפקוד במבחני אינטליגנציה, במבחנים פסיכוטכניים, במבחנים פסיכומטריים, במבחני-הישגים;

 

31.                  השימוש במבחן פסיכולוגי, "פסיכודידקטי" ובמבחן "דידקטי" אינם מוכרים בעולם בפני-עצמם, אינם מספקים מידע אבחנתי מהימן על לקויי-למידה;

 

32.                    אבחון פסיכודידקטי הוא קביעה שעלולה להיות פוגעת ועלולה לנעול דלתות לנבדקים לקויי-למידה. מערכת החינוך ולמרבית הצער: שרותים פסיכולוגיים עירוניים, שרותים פסיכולוגים במועצות המקומיות, מכונים פסיכולוגיים פרטיים, מאבחנים דידקטיים ומוסדות אחרים שמספקים שרותי-אבחון ואף מציינים שנועדו לספק שרותי אבחון ללקויי-למידה עפ"י הגדרתם, כמו מכללות מסויימות למורים - משתמשים באבחון "פסיכודידקטי" מבלי שהחלק ה"דידקטי" והמאבחן ה"דידקטי" יבצע את עבודת האבחנה המבדלת הדרושה;

 

33.                  בסיס האבחון הפסיכודידקטי הוא האבחון הפסיכולוגי. זוהי גישה מוטעית, פוגעת, מעוותת, כאשר מדובר בלקויי-למידה: איתור הליקויים, הסבר של השלכות הליקויים על התיפקוד (וגם על התיפקוד באבחון פסיכולוגי אפשרי), פרוגנוזה והיערכות מתאימה לנבדקים לקויי-למידה יכולים להתבצע אך ורק באמצעות אבחון לקויי-למידה שנעשה בידי מומחה שיודע לספק אבחנה מבדלת ובסיס נתונים מהימן.